יש הרבה נזקקים, ואי אפשר לתת לכולם. זו נקודת המוצא של כל מי שיושב ומחליט לאן להעביר את הצדקה שלו, וזו גם השאלה שההלכה עוסקת בה במפורש. התשובה שלה מפתיעה רבים: כשעומדים לפנינו שני עניים באותו מצב ואחד מהם תלמיד חכם, יש להקדים אותו. בעמוד הזה מופיע למה זה כך, מה המקורות אומרים, כמה צריך לתת, ולמי בדיוק מגיעה התרומה שלכם אצלנו.

למה ההלכה מקדימה תלמיד חכם

השאלה מתחילה במצב מעשי. עומדים לפנינו עניים רבים, ואין די בכיס כדי לפרנס או לכסות את כולם. את מי מקדימים.

החזקת לומדי תורה - לתרומה מאובטחת

השולחן ערוך מפרט סדר קדימה ארוך לפי ייחוס, כהן לפני לוי, לוי לפני ישראל וכן הלאה, ואז מוסיף הסתייגות ששוברת את כל הסדר הזה:

במה דברים אמורים, בזמן שהם שווים בחכמה. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם. וכל הגדול בחכמה קודם לחבירו.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רנא סעיף ט

הרמ"א מוסיף שם דבר חריף עוד יותר, שאפילו חכם הזקוק לכסות ועם הארץ הזקוק להחיות, החכם קודם. כלומר לא רק כשהמצב שווה, אלא אפילו כשצורכו של האחר דחוף יותר.

זו הלכה שקשה לעיכול במבט ראשון, ולכן חשוב להבין את הטעם שלה. אין כאן קביעה שאדם אחד שווה יותר מחברו. יש כאן קביעה שהחזקת התורה היא צורך של הכלל ולא רק של הפרט, ולכן היא נדחית מפני מעט מאוד דברים.

המשכיות התורה לדורות

תפיסת העולם הרווחת שואלת מדוע שלא ילכו לעבוד, וזו שאלה הוגנת שראוי לענות עליה ישירות. התשובה היא שתמיכה בלומדי תורה היא הערובה לכך שהתורה תישמר ותעבור מדור לדור.

דורות העתיד תלויים ועומדים בלומדים שמקדישים את זמנם ואת שנותיהם לעמל התורה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כלומר להסיק מן הסוגיה את ההלכה למעשה. בלי מי שיושב ולומד לעומק אין מי שיידע להשיב על שאלה, אין מי שילמד את הדור הבא, ואין המשכיות.

מכאן שהתומכים בתלמידי חכמים אינם רק נותנים צדקה. יש להם חלק ממשי בהעברת התורה, וזכות התורה מגינה עליהם. זו גם הסיבה שההלכה מתייחסת אליהם אחרת, ולא רק כמי שקיים מצוות צדקה.

יש כאן גם נקודה שקל לפספס. הלומד עצמו נותן דבר שאינו ניתן לכימות, שנים שלמות של חייו, בלי משכורת ובלי ביטחון, ומי שתומך בו נוטל חלק בוויתור הזה ולא רק בהוצאה הכספית.

די מחסורו אשר יחסר לו

מקור החיוב עצמו הוא בתורה, ולשונו מדויקת:

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו, והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו.

דברים פרק טו פסוקים ז-ח

שתי המילים די מחסורו הן שיעור, ולא המלצה. השולחן ערוך מפרש אותן ואומר שאם היה רעב יאכילוהו, היה צריך לכסות יכסוהו, אין לו כלי בית קונים לו כלי בית, וכל אחד לפי מה שהוא צריך.

ולא רק זה. השולחן ערוך ממשיך ואומר שאפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס כשהיה עשיר והעני, קונים לו סוס. כלומר השיעור נמדד לפי החֶסֶר של אותו אדם ולא לפי ממוצע כלשהו, ומכאן שהמדד הוא אישי לגמרי.

מן הצד השני, על עצם ההימנעות מנתינה כשיש באפשרות עוברים על לאו מפורש, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. גם זה חלק מן הפסוק.

מה מוטל על היחיד ומה על הציבור

כאן מגיעה נקודה מעשית שרבים אינם מכירים, והיא מרגיעה. אחרי כל מה שנאמר על די מחסורו, הרמ"א מגביל זאת:

ונראה דכל זה בגבאי צדקה או רבים ביחד, אבל אין היחיד מחוייב ליתן לעני די מחסורו, אלא מודיע צערו לרבים. ואם אין רבים אצלו, יתן לו היחיד אם ידו משגת.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רנ סעיף א, בהגהת הרמ"א

המשמעות ברורה. אף אדם פרטי אינו נדרש לסגור לבדו את כל הפער של משפחה שלמה. החובה הזאת מוטלת על הציבור ועל גבאי הצדקה, והיחיד תורם את חלקו ומודיע את צערו של הנזקק לאחרים.

מכאן נגזרת גם הדרך הנכונה לתמוך. סכום קבוע וצנוע מכמה תורמים סוגר משפחה, ואילו הניסיון של אדם אחד לשאת את הכל לבדו נגמר לרוב בכך שהוא נשבר ומפסיק. עדיף להיות אחד מכמה מאשר להיות היחיד לזמן קצר.

כמה צריך לתת

לשאלה הזאת יש תשובה מספרית מפורשת בשולחן ערוך, וזו לשונו: שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצווה מן המובחר, ואחד מעשרה מידה בינונית, פחות מכאן עין רעה.

לגבי החומש מוסיף השולחן ערוך פרט חשוב, שהחומש נמדד בשנה הראשונה מן הקרן, ומכאן ואילך מן הרווח של כל שנה. והרמ"א מוסיף גבול עליון, שאל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות.

מי שרוצה לחשב את הסכום המדויק שלו יכול להשתמש במחשבון מעשר כספים, ומי שמפריש חומש ימצא הסבר מלא בעמוד כמה זה חומש.

מעשר כספים ללומדי תורה

מותר ואף זכות גדולה היא להפריש ממעשר הכספים ולהקדישו להחזקת לומדי תורה. יתר על כן, זהו היעד המובהק של כספי המעשר, כפי שכותב הרמ"א:

ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רמט סעיף א, בהגהת הרמ"א

מכאן שכספי מעשר מיועדים לנתינה לעניים, ולא לרכישת תשמישי קדושה או למימון צורכי מצווה אחרים. משפחת תלמיד חכם שאין לה כדי מחייתה היא בדיוק היעד הזה, ובצירוף ההלכה שראינו למעלה על קדימת תלמיד חכם, זו הנתינה המהודרת ביותר.

לגבי מקור החיוב של מעשר כספים עצמו, יש אומרים שהוא מן התורה, יש אומרים מדברי חכמים, וכיום מקובל בין הפוסקים שמדובר במנהג. בכל אופן, על עצם ההימנעות מצדקה כשיש באפשרות עוברים על לאו, וזה אינו תלוי במחלוקת הזאת.

איך בוחרים לאן לתת

מרגע שהוחלט לתמוך בלומדי תורה, נשארת שאלה מעשית אחת, לאיזה גוף להעביר. יש הרבה ארגונים, וההבדלים ביניהם אמיתיים. אלה הקריטריונים שכדאי לבדוק:

• מה שיעור העמלה. יש ארגונים שבהם חלק ניכר מן התרומה נבלע בהוצאות תפעול ובגיוס תרומות. שאלו את השאלה הזאת ישירות ובקשו תשובה במספרים.
• מי מקבל בפועל. האם הארגון מכיר את הנתמכים אישית, או שהוא מעביר לגוף אחר שמחלק במקומו. ככל שיש פחות חוליות בשרשרת, כך יותר מגיע.
• ותק. ארגון הפועל שנים רבות אפשר לברר עליו, ואפשר לשאול אנשים שתרמו אליו בעבר.
• שקיפות. האם אפשר לשאול לאן הלך הכסף ולקבל תשובה, או שהשאלה עצמה נתקלת בהתחמקות.

אין בכך פסילה של ארגונים גדולים, שיש להם הוצאות תפעול לגיטימיות והם מגיעים להיקפים שגוף קטן אינו מגיע אליהם. יש בכך רק אמירה אחת, שראוי לדעת מה קורה עם הכסף ולא להסתפק בתחושה טובה.

למה עדיף קבוע על חד פעמי

שאלה שנשאלת הרבה היא האם עדיף להעביר סכום גדול פעם בשנה או סכום קטן בכל חודש. מבחינת המשפחה המקבלת התשובה חד משמעית, קבוע עדיף, ומכמה טעמים.

הראשון, אפשר לתכנן. משפחה שיודעת על מה היא יכולה לסמוך בחודש הבא מנהלת את ההוצאות אחרת לגמרי ממשפחה שאינה יודעת. השני, ההוצאות עצמן חודשיות. חשמל, מזון ותשלומים למוסדות אינם ממתינים לתרומה שנתית. השלישי, סכום גדול שמגיע פעם אחת נבלע לרוב בחובות שהצטברו, ואינו משנה את המצב השוטף.

גם מצד הנותן יש יתרון. הוראת קבע צנועה אינה מורגשת בתקציב המשפחתי ואינה תלויה בזיכרון, ולכן היא נמשכת שנים. תרומה שדורשת החלטה מחודשת בכל פעם נשחקת מעצמה, וברוב המקרים נפסקת אחרי כמה חודשים בלי שאיש החליט על כך.

המסקנה פשוטה, עדיף להתחיל בסכום שאפשר להתמיד בו לאורך שנים מאשר בסכום מרשים שייפסק. גם למקבל וגם לנותן.

למי בדיוק מגיעה התרומה

אנחנו מעבירים את הכסף ישירות למשפחות שאנחנו מכירים אישית, משפחות של תלמידי חכמים ויראי שמים. אין כאן מטרת רווח כלשהי, ואין גורם מתווך שמחלק במקומנו.

הכסף מיועד לצורכי קיום בסיסיים, מזון וביגוד, ובעיקר לאור יוקר המחיה. אנחנו פועלים ועובדים על האתר הזה בהתנדבות מלאה, ולכן אין עמלות ואין אחוזים והתרומה מגיעה במלואה.

לתורם יש כאן שתי זכויות שנעשות במעשה אחד. הראשונה, תמיכה בעניים ובנזקקים ממש. השנייה, תמיכה בלומדי התורה, כלומר שותפות בהמשכיות התורה. אפשר ליצור אתנו קשר ולעקוב אחר הדברים בכל שלב.

ההבטחה שבנתינה

מצוות מעשר כספים היא מן המצוות הבודדות שנאמר עליהן שהנותן אינו מפסיד. במדרש תנחומא מובא על הפסוק עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה.

בשם הזוהר הקדוש מובא רעיון נוסף באותו כיוון. כשהקדוש ברוך הוא אוהב את האדם, הוא שולח לו מתנה שבזכותה יינצל מן הפורענות, ומהי אותה מתנה, שהוא מזמן לו עני. ובזכות שאותו אדם תומך בעני ונותן לו, הוא ניצל.

נקודה שראוי להדגיש. אין כאן עסקה ואין כאן ערובה לרווח, וההסתכלות על צדקה כהשקעה מחמיצה את העניין. מה שכן נלמד מן המקורות הוא שהנתינה אינה גורעת, וזו נקודה שמרגיעה מי שחושש להתחיל.

דרכים לתמוך

יש כמה דרכים, וכל אחת מתאימה למישהו אחר:

• הוראת קבע חודשית. הדרך הפשוטה והיציבה ביותר, ולא צריך שתהיה גדולה. פרטים בעמוד החזקת אברך.
• הסכם יששכר וזבולון. שותפות בשכר הלימוד, בשטר חתום, ואפשר גם על כמה מאות שקלים בחודש. הנוסח להורדה נמצא בעמוד הסכם יששכר וזבולון.
• הפרשת מעשר שוטפת. אפשר לתרום כאן את כספי המעשרות ולהפריש מעשר כספים באופן קבוע.
• תרומה חד פעמית. גם היא מסייעת, ובעיקר לקראת חגים שבהם ההוצאה כבדה במיוחד.

מי שמחפש דווקא את הצד השני, כלומר תלמיד חכם שמחפש שותף להסכם, אפשר להגיע דרכנו גם לזה. אנחנו מקשרים בין הצדדים ומכירים את שניהם.

תמיכה לעילוי נשמה

אפשר לייחד את התמיכה לעילוי נשמת נפטר, וזו אחת הדרכים החזקות ביותר, מפני שהיא נמשכת. הלימוד נזקף לעילוי הנשמה בכל יום שבו האברך יושב ולומד, ולא פעם אחת.

מבחינה מעשית מוסרים את שם הנפטר ואת שם אמו, ואומרים לפני הלימוד שהוא לעילוי נשמת פלוני בן פלונית. אפשר לשלב זאת עם אמירת קדיש על הנפטר על ידי אברך תלמיד חכם.

רשימה רחבה יותר של דרכים, כולל כאלה שאינן כרוכות בכסף, מופיעה בעמודים רעיונות לעילוי נשמת נפטרים ודרכים להנצחת הנפטר.

ולבסוף נקודה שראוי לומר אותה במפורש. כל מה שנכתב כאן על קדימת תלמיד חכם אינו בא לגרוע מן החובה כלפי שאר הנזקקים, ואינו היתר להתעלם מעני שאינו לומד. ההלכה עוסקת בשאלה מצומצמת, מה עושים כשאין די בכיס לכולם ויש להכריע. מי שידו משגת לתת לשניהם, יתן לשניהם, וזו המדרגה הראויה מלכתחילה.

צדקה וגמילות חסדים, מה ההבדל ולמה הוא נוגע לכאן

הגמרא במסכת סוכה מונה שלושה דברים שבהם גמילות חסדים גדולה מן
הצדקה. צדקה נעשית בממונו של אדם, וגמילות חסדים נעשית בין בממונו ובין
בגופו. צדקה ניתנת לעניים, וגמילות חסדים לעניים ולעשירים כאחד. צדקה היא לחיים, וגמילות חסדים
לחיים ולמתים.

ההבחנה הזאת אינה תיאורטית, והיא נוגעת ישירות לתמיכה בלומדי תורה. תרומה שנשלחת ונגמרת בכך
היא צדקה. קשר קבוע עם משפחה, שבו יודעים מתי החודש כבד יותר ומתי צריך להקדים העברה, נושא בתוכו
גם את הצד השני.

יש כאן גם השלכה מעשית על אופן הנתינה. סכום שמגיע במועד ידוע, בלי שהמקבל צריך לבקש עליו
מחדש, שומר על כבודו. אותו סכום עצמו כשהוא מגיע רק אחרי פנייה, גובה ממנו מחיר שאינו מופיע
בשום חשבון.

ועוד נקודה שנוגעת דווקא לענייננו. מן הכלל שגמילות חסדים היא אף למתים למדים שיש מעשי חסד
שאפשר לעשות עבור מי שכבר אינו בין החיים, ובראשם לימוד תורה שנזקף לעילוי נשמתו. תמיכה קבועה
בלומדי תורה לזכר נפטר נמצאת בדיוק בנקודת המפגש בין שני הדברים. היא צדקה
מצד הממון שניתן, והיא חסד מצד מי שאין לו עוד דרך לעשות עבור עצמו.

גם הכלל השני שבגמרא נוגע לכאן. צדקה ניתנת לעני, ואילו חסד נעשה גם עם מי שאינו עני. תלמיד
חכם שמצבו אינו רע אך הוא זקוק לשקט כדי ללמוד, אינו מקבל צדקה במובן הצר, ובכל זאת מי שמסייע
לו עושה עמו חסד גמור. לכן אין צורך להמתין עד שהמצב יגיע לחסרון ממש כדי שהנתינה תהיה שווה.

והשלכה אחרונה, מעשית לגמרי. מכיוון שחסד נעשה גם בגוף ולא רק בממון, מי שאין ידו משגת יכול
בכל זאת לקחת חלק. לקשר משפחה שזקוקה לסיוע עם מי שיכול לסייע, לסדר הסעה, לעזור בחתונה של ילד,
או פשוט לברר מה חסר ולדאוג שמישהו ידע, כל אלה נכללים באותו עניין עצמו ואינם עולים כסף.

שאלות ותשובות

תמונות נוספות

לכל שאלה, ולתיאום תמיכה קבועה או הסכם יששכר וזבולון, אנחנו בעמותת אור הרשב"י כאן בטלפון 052-679-2022 או בוואטסאפ.