מעשר כספים להחזקת לומדי תורה ומשפחות נזקקות

עשר תעשר בשביל שתתעשר, כוחה של מצוות מעשר

על מדידת פרנסתו של אדם לפי נתינתו מספרים התוספות (תענית ט.) על עשיר שהייתה לו שדה גדולה, שהוציאה בכל שנה אלף כור תבואה. בכל שנה הפריש ממנה מאה כור למעשר, וכך נהג כל ימיו. קודם פטירתו קרא לבנו יחידו ואמר לו, דע לך שסוד ברכתה של השדה הוא המעשר שאני מפריש, ואני מבקש ממך שתמשיך כך ותעשר כדי שתתעשר.

בשנה הראשונה אחרי פטירת האב הוציאה השדה אלף כור, והבן קיים את צוואת אביו והפריש מאה כור. בשנה השנייה חשב לעצמו שמאה כור הם כמות עצומה, והפחית את המעשר לעשרה כור. בשנה שאחריה הצמיחה השדה מאה כור בלבד. הבן הצטער, חזר להפריש כבתחילה, והשדה חזרה להצמיח כבתחילה.

ומי ששואל אם גם בזמננו מתעשרים מנתינת מעשר מכספי העסק, ידע שכן. מלבד המצווה והשכר העצום שבנתינת מעשר, ובמיוחד כשהמעשר ניתן לתלמיד חכם עני, אמר הנביא "ובחנוני נא בזאת", תבחנו אותי ותראו שתרוויחו מכך.

מצוות מעשר כספים וצדקה לעני

עניות היא מהקשים שבניסיונות, ולא בכדי אמרו חז"ל שעני חשוב כמת. עני נתקל בקשיים בכל מהלך חייו, ברכישת מזון בסיסי לבית, בעריכת שמחות ובתשלום שכר לימוד לילדים, ובוודאי כשמדובר בילדים הזקוקים לטיפול מיוחד, או באלמנות ויתומים. בורא העולם ציווה על מצוות הצדקה, "לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".

שיעור הנתינה מן התורה, לפי חלק מהפוסקים, הוא לפי צורכי המקבל ויכולת הנותן. ולפי חלק מהפוסקים על כל אחד להפריש עשירית מרווחיו למצוות מעשר כספים. גם לפי הדעה הראשונה, המפריש עשירית מנכסיו מקיים מצווה מדברי סופרים, ודעה זו היא הרווחת כיום בקרב פוסקי זמננו. לפי דעה זו אדם המצוי בקשיים כלכליים אינו מחויב במעשר, אך אם כבר התחיל לנהוג כך, עליו לערוך התרת נדרים בפני שלושה תלמידי חכמים.

שיעור מעשרות כספים

לפי חלק גדול מפוסקי ההלכה (הט"ז ועוד), החיוב במעשרות כספים הוא מדברי חכמים, ובא לתת שיעור למצוות הצדקה. יש הסוברים (הב"ח) שכיום החיוב הוא מצד המנהג. ולפי חלק מהפוסקים, שמקורם בשיטת התוספות במסכת תענית, מעשר כספים הוא מצווה מן התורה.

המצווה היא להפריש חומש, או לפחות עשירית, מהרווחים ומהמשכורת לצדקה. מי שנותן פחות מכך, גם זו צדקה, אך נחשב לו כאילו נתן מעשרות ב"עין רעה", וזאת כשמצבו מאפשר לתת יותר והוא נמנע מכך. ולפי הפוסקים שהמעשר חיוב מן התורה, גם הדחוק בממון חייב להפריש מעשר למי שעני ממנו. בשאלות פרטיות שואלים את הרב.

חישוב מעשרות כספים

את המעשר מפרישים מהרווח הנקי. מי ששילם על חפץ 1,500 ₪ ומכר אותו ב-2,000 ₪, מפריש מעשר רק מ-500 ₪. הוצאות קבועות של העסק, כמו חשמל, שכירות וארנונה, אינן נכנסות לחישוב. הכלל הוא שהוצאה שהיה מוציא גם בלי למכור את המוצר הזה אינה הוצאה הקשורה למכירה, ולכן הוצאות נסיעה לצורך מכירת אותו מוצר אפשר לנכות מהחשבון.

לדוגמה, סוחר סת"ם שמחזיק רכב קבוע לצורך מכירות אינו מנכה את הוצאות הרכב מחישוב המעשר. אבל אם הוא מוכר בדרך כלל באזור המרכז ושכר רכב כדי להביא ספר תורה ללקוח בצפון, זו הוצאה הכרוכה במוצר ואפשר להפחית אותה מההכנסות. אוכל שקנה בדרך אינו מנוכה, כי בין כך היה קונה אותו.

לחישוב מהיר אפשר להיעזר במחשבון מעשר כספים, ולמי שמקבל משכורת יש מדריך לחישוב מעשר בתלוש.