אזכרה לנפטר שנה ראשונה

השאלה הראשונה שכל משפחה נתקלת בה בשנה הראשונה היא פשוטה מאוד ותשובתה מסובכת: באיזה תאריך עושים את האזכרה. הלוח העברי אינו נע יחד עם הלוח הלועזי, יש שנים מעוברות עם שני חודשי אדר, ויש הבדל בין מנהג ספרד למנהג אשכנז. בעמוד הזה יש מחשבון שעושה את החישוב במקומכם, ולצידו כל מה שנוהגים לעשות ביום האזכרה.

מחשבון תאריך האזכרה

הכניסו את תאריך הפטירה הלועזי, ותקבלו את התאריך העברי, את סיום השבעה והשלושים, את מלאת י"א חודש ואת תאריך האזכרה במלאת שנה, וכן את ימי השנה לחמש השנים הבאות. אם הפטירה הייתה אחרי השקיעה, סמנו זאת, מפני שהיום העברי מתחיל בערב והתאריך נקבע לפי היום שלמחרת.

אזכרה לנפטר שנה ראשונה - לתרומה מאובטחת

המחשבון מטפל גם במקרים שמבלבלים כל שנה: שנה מעוברת עם שני חודשי אדר, חודשים שאורכם משתנה משנה לשנה, ותאריך עברי שאינו קיים בשנה מסוימת. את החישוב הוא עושה לפי לוח השנה העברי הקבוע, ואת ההכרעה במקרי הספק משאיר לרב, כפי שמופיע בהערות שהוא מציג.

מתי עושים אזכרה בשנה הראשונה

הבן איש חי כותב (בפרשת ויחי): "ודע כי משמעות היארצייט, הוא יום הפטירה בלשון אשכנז, וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם ואין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבים העולם".

מי שלא נקבר באותו יום שבו מת, עושים לו את האזכרה לפי יום הפטירה ולא לפי יום הקבורה. כך בשנה הראשונה וכך גם בשנים הבאות. השולחן ערוך פוסק במפורש שאין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו ולא ביום קבורה, והרמ"א מוסיף שמתענים ביום המיתה ולא ביום הקבורה, אלא אם כן מדובר במי שהיה נוכח בקבורה ולא היה נוכח בשעת הפטירה. אך הנוהגים לעשות את האזכרה בשנה הראשונה ביום הקבורה, יש להם על מי לסמוך.

שנה מעוברת ושני חודשי אדר

אם השנה הראשונה היא מעוברת, כלומר שיש בה שני חודשי אדר, עושים את האזכרה ביום הפטירה, לאחר י"ג חודשים ולא בתום י"ב חודשים. זאת למרות ששנת האבלות עצמה כן מסתיימת לאחר 12 חודשים. מן הראוי למי שמתאפשר לו, לעשות אזכרה בשניהם.

שאלה נפרדת היא מה עושים כשהפטירה עצמה הייתה בחודש אדר של שנה פשוטה, ואחר כך מגיעה שנה מעוברת שיש בה אדר א' ואדר ב'. בזה נחלקו הפוסקים: השולחן ערוך כותב שיתענה באדר ב', והרמ"א מביא שיש אומרים שיתענה בראשון וכותב "וכן המנהג להתענות בראשון", ומוסיף שיש מחמירים להתענות בשניהם. מי שנפטר בשנה מעוברת באדר ב', עושים לו בשנה מעוברת באדר ב'.

למעשה, ספרדים נוהגים כשולחן ערוך ואשכנזים כרמ"א, ולכן המחשבון שלמעלה מבקש לבחור מנהג. יש משפחות שנוהגות לציין את שני התאריכים, ובזה יוצאים ידי כל הדעות.

אזכרה 11 חודש אצל ספרדים

אם אתם נמצאים בשנת האבל הראשונה, אתם צריכים לומר קדיש לפי מנהג האשכנזים עד 11 חודש, ולפי מנהג הספרדים עד שנה. אצל הספרדים נהוג שלאחר 11 חודש עושים הפסקה של שבוע ואז ממשיכים עד ליום השנה. את הקדיש אומרים לפחות בשלוש התפילות: שחרית, מנחה וערבית.

מקור המנהג לסיים ב-11 חודש הוא ברמ"א, שכותב שנהגו שאין אומרים קדיש ותפילה אלא י"א חודשים, כדי שלא יעשו את אביהם ואת אמם רשעים, שהרי משפט רשע הוא י"ב חודש. כלומר, מי שאומר קדיש שנה שלמה כאילו מעיד על הוריו שהם זקוקים לשנה מלאה של תיקון.

מכאן גם ההבדל באזכרה: לפי מנהג הספרדים עושים אזכרה לאחר 11 חודשים, והאשכנזים עושים אזכרה רק ביום השנה. המחשבון שלמעלה מציג את שני התאריכים, כך שאפשר לסמן ביומן גם את מלאת י"א חודש וגם את יום השנה.

סדר התפילות בטקס האזכרה

קודם נהוג לומר פרקי תהילים שמתחילים לפי שמו הפרטי של הנפטר, ולאחר מכן פסוקי תהילים מפרק קי"ט המתחילים באותיות נ' ש' מ' ה': "נר לרגלי דברך", "שרים רדפוני חינם", "מה אהבתי תורתך", "הורני ה' דרך". מי שמתקשה למצוא את הפסוקים לפי האותיות, אפשר לקבל אותם מוכנים בעמוד תהילים לפי שם הנפטר, שם מקלידים את השם והפסוקים מופיעים מיד.

לפי מנהג האשכנזים באזכרה במלאת שנה נוהגים גם לומר את שבעת פרקי התהילים הבאים: פרק ל"ג "רננו צדיקים", פרק ט"ז "מכתם לדוד", פרק י"ז "תפלה לדוד", פרק ע"ב "לשלמה אלוקים", פרק צ"א "יושב בסתר", פרק ק"ד "ברכי נפשי", פרק ק"ל "שיר המעלות". לאחר מכן, אם יש מניין, אומרים קדיש דרבנן.

נוסח ההשכבה

לאחר פרקי התהילים והקדיש אומרים תפילת השכבה בנוסח הבא:

זהו הנוסח המקובל אצל הספרדים ועדות המזרח, ולה נוסחים מעט שונים לגבר ולאישה ונוסח מיוחד לתלמיד חכם. אצל האשכנזים אומרים במקומה את תפילת "אֵל מָלֵא רַחֲמִים". שתי התפילות ממלאות את אותו תפקיד: הזכרת שם הנפטר ובקשת מנוחה לנשמתו. הנוסח המדויק מודפס בסידור של כל עדה, וכדאי להביא סידור ליום האזכרה.

העלייה לקבר ביום האזכרה

מניחים אבן על הקבר לכבוד הנפטר. ביציאה מבית הקברות נוטלים ידיים שלוש פעמים לסירוגין על כל יד. יום השנה נקבע תמיד על פי יום הפטירה, וקרובי המשפחה מציינים אותו על ידי עלייה לקבר בכל שנה ביום הזה.

אין חובה הלכתית לעלות דווקא לקבר, והתפילות שמזכירים כאן מועילות בכל מקום. מי שגר רחוק, מי שאינו יכול להגיע מסיבות בריאות, ומי שהקבר נמצא בחוץ לארץ, יכול לומר את הסדר כולו בבית או בבית הכנסת. את סדר התפילה המלא שאומרים על הקבר, כולל התפילה למי שלא ביקר שלושים יום, אפשר למצוא בעמוד תפילה לעילוי נשמת המת בבית העלמין.

מה עושים באזכרה בפועל

האזכרה הראשונה מלאה בשאלות מעשיות: מה עושים באזכרה, מי מחשב 11 חודשים, האם צריך ללמוד משניות, האם צריך לעשות סעודה, האם צריך לתת צדקה, האם צריך לומר קדיש. ריכזנו כאן את התשובות המעשיות.

לא כל משפחה מסוגלת לעשות את כל זה. יש מי שאין לו בן, יש מי שהבן אינו יכול להגיע למניין שלוש פעמים ביום, ויש מי שגר במקום שאין בו מניין קבוע. במצבים האלה ממנים שליח, וזהו נוהג ותיק ומקובל לגמרי. השולחן ערוך מביא שנהגו לומר קדיש על אב ועל אם, ומוסיף שכשהבן מתפלל ומקדש ברבים הוא פודה את אביו ואת אמו.

כשהאזכרה חלה בשבת או בחג

לא נוהגים לעלות לקבר בשבתות ובימים טובים, בחול המועד, בראש חודש ובימים שאין אומרים בהם תחנון. כשיום השנה חל באחד מהימים האלה, מקדימים את העלייה לקבר ליום שלפניו, ואת אמירת הקדיש והלימוד עושים ביום עצמו, מפני שאלה אינם תלויים בעלייה לקבר.

לגבי התענית שנהגו להתענות ביום זה, הרמ"א כותב במפורש שאם אירע יום זה ביום שאין אומרים בו תחנון, אין מתענים כלל. גם כאן, ביטול התענית אינו מבטל את שאר מה שעושים ביום: הקדיש, התהילים, הלימוד והצדקה נשארים במקומם.

מי שיום השנה שלו חל בשבת, נוהגים רבים לעלות למניין בבוקר, לעלות לתורה, ולומר את ההפטרה או את קדיש דרבנן, כפי מנהג בית הכנסת. את הסעודה, אם עושים, מקיימים בשבת עצמה עם דברי תורה לעילוי הנשמה. המחשבון שבראש העמוד מציג את יום השבוע של כל תאריך, כך שאפשר לראות מראש אם השנה הוא חל בשבת.

אזכרה שנה ראשונה לאמא

דיני האזכרה לאם זהים לאלה שלאב: אותו תאריך לפי יום הפטירה, אותו סדר תפילות, אותו קדיש. ההבדל היחיד הוא בנוסח: בהשכבה אומרים "רוּחַ ה' תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן" בלשון נקבה, וכך גם בכל מקום שמזכירים בו את שם הנפטרת ואת שם אביה.

שאלה שחוזרת היא מה קורה כשהאב עדיין חי. השולחן ערוך כותב שנהגו לומר קדיש על האם אף על פי שהאב חי עדיין, ואין בידו של האב למחות בבנו שלא יאמר קדיש על אמו. כלומר הבן אומר קדיש על אמו גם בחיי אביו.

כשאין בן, ממנים שליח שיאמר את הקדיש. הבנות אינן אומרות קדיש, והדרך המקובלת היא למנות תלמיד חכם שיאמר אותו בשלוש התפילות במשך כל השנה וביום האזכרה, ולצד זה הבנות מוסיפות לנשמה בצדקה, בתהילים ובלימוד שהן מזמינות לעילוי נשמתה.

יארצייט, הילולה, נחלה

השם הנפוץ ליום הפטירה הוא יארצייט. המילה לקוחה מאידיש, אך השם הזה נפוץ גם בקרב ספרדים. יש הקוראים ליום זה יום ההילולה, ויש הקוראים לו נחלה, ובקהילות פרס נהגו לקרוא לו "סאל". השמות שונים והכוונה אחת: היום שבו הנשמה עולה מדרגה, ובני המשפחה מוסיפים לה זכויות.

המילה יארצייט פירושה המילולי באידיש "זמן השנה", והיא נכנסה לשימוש בקהילות אשכנז לפני מאות שנים. שימו לב לדיוק של הבן איש חי שהובא למעלה: אין במילה הזו ראשי תיבות ואין בה רמז, בניגוד למה שרבים חושבים.

מה מסתיים בתום השנה

ביום הפטירה הראשון, לאחר י"ב חודשים מהפטירה, מסתיימים דיני האבלות של בני ובנות הנפטר. השולחן ערוך כותב שעל אביו ועל אמו נכנסים לבית המשתה רק לאחר י"ב חודש, ומוסיף במפורש שאף אם השנה מעוברת מותר לאחר י"ב חודש. כלומר, שנת האבלות נמדדת בשנים עשר חודשים גם בשנה שיש בה שלושה עשר.

וכאן ההבדל שמבלבל: דיני האבלות מסתיימים בתום 12 חודשים, ואילו האזכרה נעשית בתאריך העברי של הפטירה, שבשנה מעוברת חל חודש אחר כך. שני הדברים נכונים בו זמנית, ואינם סותרים.

לאחר השנה הראשונה נשארים בעיקר יום השנה עצמו, וכן העלייה לקבר בערב ראש השנה ובערב יום כיפור. את פרטי דיני האבלות לאורך השנה, ובפרט את ההבדלים בין העדות, אפשר לקרוא בעמוד מנהגי אבלות אצל ספרדים.

מה מועיל לנשמה ביום הזה

כמו אמירת קדיש וקריאת תהילים, כך גם לימוד משניות לעילוי נשמת המנוח מועיל מאוד לעילוי נשמתו. תוכלו להעביר דרכנו צדקה לעילוי נשמת עבור תלמידי חכמים נצרכים שיושבים ולומדים בשעות היום והלילה, ומצווה להחזיק אותם ולהחיותם. ניתן לתרום מכספי מעשר.

נציין שאתר זה הוא בהתנדבות. אנו מעבירים את תרומתכם במלואה, בלי הורדת אחוזים ובלי כל תמורה אחרת. הכסף שלכם הולך נטו לצדקה לתלמידי חכמים. כמו כן, תוכלו להנציח דרכנו את יקיריכם באמצעות תרומה של ספר תורה, וכן למצוא רעיונות לעילוי נשמת נפטרים נוספים.

שאלות ותשובות