מעשר כספים [גמ’ במסכת תענית בדף ט. וכן גמ’ שבת בדף קיט]
“עשר תעשר בשביל שתתעשר”
הגמרא במסכת תענית [בדף ט.] אומרת שרבי יוחנן דרש מהפס עשר תעשר בשביל שתתעשר שיש מצוות מעשר כספים והגמרא אומרת שבמצוות מעשר מותר לנסות את הקב”ה שאמר רב אושעיה שאסור לנסות את דרכי הקב”ה [*שכתוב לא תנסו את השם אלוקיכם ומצוותיו.] חוץ ממצוות מעשר שאמר [בספר מלאכי פרק ג פסוק י] תביאו את כל המעשר אשר בבתיכם [היינו אם תעשרו] אז בחנוני נא בזאת אמר השם צבאות.
היינו שתבחנו אותי במצוות מעשר “והריקותי לכם ברכה עד בלי די”(היינו שאביא לכם ברכה בלי סוף) . והגמרא שואלת מה הפרוש עד בלי די אומרת הגמרא עד שכבר תתעייפו מלומר להשם די מרוב עושר ושפע שייתן למפריש מעשר. תוספות שם בדיבור המתחיל עשר תעשר כתב: שכתוב בתורה “עשר תעשר את כל *תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה”. ומהפסוק הזה בתורה אנחנו לא יודעים שיש מצווה לעשר כסף או כל רווח שהרוויח שהתחייב במעשר אלא כי כתוב רק לגבי תבואה ואדם שיש לא שדה שיתחייב רק הוא במעשר [*ראה למעלה בפסוק שכתוב מעשר גבי תבואה.]
אלא מנין אני יודע שגם כסף צריך לעשר אלא כתוב בפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך ואם כן מדוע נכתב המילה כל הייתה יכולה לכתוב התורה עשר תעשר את תבואת שדך אלא מה הפרוש כל תבואת זרעך?? לרבות כסף או כל דבר שהרוויח ממנו שגם כן יש מצווה לעשרו וכן שנינו בהגדה [ילקוט רמז תתצ”ב וכן במדרש תנחומה פרק י] ואדם צריך לדעת שכל פרנסתו של אדם תלויה במעשרותיו שהפריש שאך שמודד מודדים לא גם כן באותה מידה מין השמים ולכן מעלתן של נתינת מעשר חשובה ומועילה היא עד מאד לפרנסתו של אדם.
כוח מצוות מעשר
ובעניין מדידת פרנסתו של אדם שנמדדת ע”י נתינתו מספר תוספות שם [ תענית ט.] שהיה אדם עשיר אחד שהיה לא שדה ענק בגודל 1000 כור שהוציא תבואה, פירות וירקות. והיה מפריש מתוך שדה זה 100 כור תבואה מעשר. וכך נהג כל ימיו. וכשהגיע קיצו קודם שנפטר, קרה לבנו יחידו ואמר לו: “בני היקר, דע לך ששדה זו שאני מוריש לך מוציא כל שנה ושנה כמות עצומה של תבואה. וסוד ההצלחה היא נתינת המעשר שאני מפריש. אבקש ממך בני יקירי, שתמשיך מסורת זו ותעשר על מנת שתתעשר.
לאחר פטירת אביו עמד הבן במקומו וכך הוציא בשנה הראשונה של פטירת אביו 1000 כור תבואה. והבן כצוואת אביו קיים את מילתו והפריש 100 כור למעשר בשנה הראשונה. לאחר שנה הבן חשב לעצמו 100 כור זה כמות עצומה לתת למעשר, אולי כדאי להפחית את כמות המעשר ל10 כור שגם זה כמות ענקית ובכך להרוויח יותר. וכך עשה..
שנה לאחר מכן הצמיח השדה 100 כור תבואה באופן פלאי ביותר שלא ניתן להסבר נצטער הבן על שדהו שעשתה מעט כל כך משהייתה רגילה לעשות לשנה הבאה חזר הבן להפריש מעשרותיו כבתחילה וחזר שדהו להצמיח כבתחילה. רואים כמה עוצמות וכוח יש להפרשת מעשר כמו שכתוב “עשר תעשר בשביל שתתעשר”.
לפעמים אדם חושב לעצמו ואומר מה שייך אלי היום בזמננו אנו נתינת מעשרות מכספי עסקי וכי באמת אני התעשר מזה?? או הרוויח מזה משהו ?? אז אדם צריך לדעת שכן!! שמלבד המצווה והשכר העצום שיש לאדם בנתינת מעשר [ועוד יותר אם נותן המעשר לאדם שהוא עני תלמיד חכם שכבר כתב אחד המפרשים שיש לו חלק בגן עדן.] ועוד אמר הנביא שאם יביא אדם מעשר אז אמר השם “בחנוני נא בזאת” תבדקו אותי כי אין ספק שתרוויחו מכך.
מצוות מעשר כספים
עניות היא מהקשות שבניסיונות, לא סתם אמרו חז”ל כי עני חשוב כמת, וכמו כן אמרו כי העניות מנוולת את בנות ישראל. עני נתקל בקשיים עצומים בכל מהלך חייו, אם ברכישת מזון בסיסי לבית, בעריכת שמחות, בתשלום שכר לימוד לילדים. ובוודאי כאשר מדובר בילדים הזקוקים לטיפול מיוחד, או אלמנות ויתומים ל”ע. לא ניתן לחשב חשבונות שמים למה אדם פלוני עשיר ומה הסיבה ששכנו עני, אך בורא העולם הנקרא אב הרחמן ציווה על מצוות הצדקה לעני: “לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון”. שיעור הנתינה מן התורה – לפי חלק מהפוסקים, לפי צרכי המקבל ויכולת הנותן. אך לפי חלק מהפוסקים על כל אחד להפריש עשירית מרווחיו לצורך מצוות מעשר כספים. אולם גם לפי הדעה הראשונה המפריש עשירית מנכסיו מקיים בכך מצווה מדברי סופרים. דעה זו היא הרווחת כיום בקרב פוסקי זמננו. ולפי דעה זו, אדם המצוי בקשיים כלכליים, אינו מחויב במצוות המעשר. אולם אם כבר התחיל לנהוג כן – עליו לערוך התרת נדרים בפני שלושה תלמידי חכמים.
שיעור מעשרות כספים
כאמור, לפי חלק גדול מפוסקי ההלכה, (הט”ז ועוד), החיוב למעשרות כספים הוא מדברי חכמים, והוא בא רק כדי לתת שיעור למצוות הצדקה. יש הסוברים (הב”ח), כי כיום החיוב הוא מצד המנהג. אך לפי חלק מהפוסקים שמקורם בשיטת בעל התוספות במסכת תענית, מעשר כספים היא מצווה שחיובה מן התורה. המצווה מחייבת כל יהודי להפריש חמישית או לפחות עשירית מרווחיו וממשכורתו לצדקה. פחות מכך גם הוא נחשב לצדקה, ונחשב לו כאילו נתן מעשרות ב’עין רעה’ – וזאת רק במקרה שמצבו הכלכלי מאפשר זאת, והוא נמנע מחמת מידת הקמצנות שבו. עם זאת, לפי אותם פוסקים הסוברים כי מצוות המעשרות היא חיוב מן התורה, גם אם הוא דחוק בממון עדיין חל עליו החיוב להפריש מעשרות כספים למי שעני ממנו. ובל מקרה אי הפרשת המעשרות אינה חמורה כאי הפרשת מעשרות מפירות וירקות האוסרות מאכילה.
חישוב מעשרות כספים
את המעשר מפרישים מהנטו, כלומר, אדם ששילם על חפץ כלשהו 1500 ₪ ומכר ב-2000 ₪, הוא צריך להוריד מעשרות רק מ-500 ₪. אך אינו מכניס בחישוב הוצאות קבועות של העסק – חשמל, שכירות, ארנונה וכו’. הכלל הוא: כל הוצאה שלא היה מוציא אם לא רוצה למכור את המוצר הזה ספציפית, אינו נחשב להוצאה הקשורה לחפץ הנמכר. ולכן, הוצאות נסיעה לצורך מכירת אותו מוצר, ניתן לחשב כהוצאה לצורך ניכוי מהחשבון של המעשרות.
לדוגמה: סוחר סת”ם שמחזיק קבוע ברכב לצורך מכירת סת”ם, אינו יכול לנכות את ההוצאה מחישוב מעשרות כספים. ז”א הוא יצטרך לתת יותר מעשרות. אך אם נניח, הוא מוכר רק באזור המרכז, ושכר רכב כדי להוביל ספר תורה ללקוח בצפון, זה נחשב כהוצאה הכרוכה במוצר – כי לולא המכירה לא היה צריך את הרכב, ואז יכול להפחית את זה מההכנסות. אך אם קנה אוכל בדרך, אינו יכול להחסיר את העלות של המזון מהחישוב, כי בין כה וכה היה קונה אוכל.
מאמרים נוספים:
מה מותר לעשות עם כספי מעשר | רעיונות לעילוי נשמת נפטרים | אמירת קדיש בתשלום | הסכם יששכר וזבולון – להחזיק תלמיד חכם מכספי מעשרות
