הלכות מעשר כספים בקצרה
אדם שמשקיע את כספו בקרנות וכדו’ יכול להפריש מעשרות כאשר יממש את השקעותיו, ואז יפריש מהרווח ולא מהקרן. אדם שנתן סכום גדול לצדקה יכול לחשב ולרשום מראש את הסכום ולהפחית אותו מהרווחים העתידיים. אך אם לא רשם אלא תרם בסתם, אין הוא רשאי להמעיט מכספי המעשר העתידיים. חפץ שאדם קיבל כמתנה, פסק החזו”א ורוב הפוסקים, כי לא חלים עליו הלכות מעשר כספים. מכיוון שכדי שיוכל להפריש מכך מעשרות, במקרים רבים עליו למכור את החפץ, ועד כדי כך לא חייבו אותו. אולם מאידך הרב שלמה זלמן אוירבך פסק בזה לחיוב. אך כאמור, המנהג להקל בכך. ברם, לגבי מתנה כספית ישנו חיוב להפריש מעשר 10% מהסכום, אף כשמדובר בסכום קטן, ואף כשמדובר בבחור צעיר, אך מומלץ שבפעם ראשונה שמפריש שיאמר שמקבל זאת על עצמו בלא נדר.
איך לחלק את מעשר הכספים
בספר ‘דרישה’ כתב: “אשר שאלת לקנות ספרים מן המעשר, כך אני רגיל להורות לבני אדם, כל מצוה שתבוא לידו, כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכיוצא בהן, וכן לקנות ספרים ללמוד בהן ולהשאילן לאחרים ללמוד בהן, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה – יכול לקנות מן המעשר”. מאידך המהר”ם מרוטנבורג כתב בעניין איך לחלק את מעשר הכספים, שהיות וכבר הוחזק להיות מיועד לעניים, אין לשנות ייעודם משום שנראה כגוזל עניים. והוא מוסיף – שאף על פי שאין מצוות מעשרות מן התורה אלא מנהג, הרי שחיובו על האדם הוא מדין נדר של רבים שאי אפשר להתירו. החפץ חיים בספרו אהבת חסד המליץ לחלק שני שליש מכספי המעשר לעניים ושליש אחד למעשי חסד כגון גמ”חים, ארגוני חסד וכדו’.
איך מעשרים כסף אלו שחיים בעושר
הגמ’ בכתובות מביאה תקנה שהתקינו חכמים בעיר אושא, לשון התקנה: המבזבז (לצורך מצווה או צדקה) אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות. החפץ חיים בספרו אהבת חסד כותב כי על העשיר לצמצם מעט בהוצאותיו על מנת להוסיף לצדקה יותר ממעשר, ואילו לגבי תקנת אושא הוא מכריע כך: אם באים לפניו עניים שאין להם מה לאכול, חייב הוא לזון אותם אף יותר מחומש. אך במידה ואין מצויים לפניו או בעירו עניים והוא רוצה להדר במצוות הצדקה ולתור אחר עניים, במצב שכזה אסור לו לבזבז יותר מחומש. בזמננו שקיימת תקשורת והיכרות בין מדינות ברחבי העולם, כל העניים נחשבים כנזדמנו לפניו, אך מצד שני כתבו פוסקי זמננו כי גם אפשרויות הנתינה מתפרשות על פני יותר עשירים, ואין העניים תלויים רק בו. ולכן שוב, עליו להתייחס רק לעניים המצויים בסביבתו – לעניין נתינה יותר מחומש. אך כבר פסק היעב”ץ בעניין איך מעשרים כסף, כי עשיר מופלג שיכול להפריש 50% מנכסיו מותר לו להפריש, ותקנת אושא אינה חלה עליו כלל. כך גם כתב הח”ח הנ”ל.
הלכות מעשרות כספים
מצווה מן המובחר על כל אדם להפריש 20% מהרווחים או מהשכר החודשי נטו לצדקה. ולכל הפחות יפריש 10 %. ולא רק מרווחים או משכורת יש להפריש, אלא גם כסף שקיבל במתנה או בירושה או זכה בגורל חייב במעשר. ובכללם גם כספי פיצויים מעבודה. לגבי מתנה בשווי כספי ישנה מחלוקת, וכל אחד ינהג כהוראת רבותיו. מי שקיבל כסף על מנת לרכוש בו חפץ מסוים, אינו חייב במעשר על אותו סכום. אך מהעודף שנותר לו לאחר הקנייה עליו להפריש מעשרות. בחור ישיבה או סטודנט המקבל דמי כיס מההורים עליו להפריש מעשר כספים, אף עם ההורים כבר הפרישו על סכום זה. מענק לידה, קצבת ילדים, קצבת קורונה וכדו’ חלים עליהם הלכות מעשרות כספים וחייבים במעשר, אלא אם כן הקצבה מוגבלת לקניית דבר מסוים או שהיא מופרשת לקופת חיסכון לטובת הילדים כשיגדלו, וכעת ההורים אינם יכולים להשתמש עם הכסף. ובמקרה זה יפרישו הילדים את כסף המעשרות – לכשיגדלו.
חישוב מעשרות – איך מחשבים מעשרות ממשכורת ומהשקעה
מעשר כספים ממשכורת: מחשבים את סכום הנטו של המשכורת, לאחר מכן מפחיתים את הוצאות הנסיעה למקום העבודה מחישוב המעשרות. אך את ההוצאות השוטפות של הבית, אין מפחיתים מהחישוב, וגם לא הוצאות אוכל ומזון – אף מזון הנצרך במקום העבודה. וממשכורת של עבודה זמנית יש אומרים שאין צורך להפריש מעשרות. חישוב מעשרות מהשקעות: אם מדובר בהשקעה אחת, מפחיתים את הקרן שהושקע ומפרישים מעשרות מהרווח. כשמדובר בהפסד אין צורך להפריש מעשרות. אם מדובר בתיק השקעות המושקע במספר אפיקים, אשר חלקם הניבו רווחים וחלקם רשמו הפסדים, מפרישים את המעשרות לפי סך רווח ההון הכללי שהביא כל התיק, כלומר בניכוי המניות שרשמו הפסדים. במקרה של הפסדים, רשאי המשקיע להפחית בחישוב שלאחר מכן (לרוב מבוצע אחת לרבעון) את הסכום שמשלים לדמי הקרן שהשקיע. באופן כללי יצוין, כי לצורך חישוב מעשרות יש עדיפות לערוך רישום מדויק של ההכנסות. אך אין חובה לכך. כמו כן אפשר להפריש מעשרות בסכום גדול על סמך הכנסות עתידיות, ובעת שירוויח בפועל יהיה פטור מן המעשר.
