יום האזכרה השנתית מגיע פעם בשנה, ורוב המשפחות מגיעות אליו בלי לדעת בדיוק מה אומרים ובאיזה סדר. אחד עומד ליד המצבה עם ספר תהילים ולא יודע איפה להתחיל, אחר לא בטוח מי אמור לומר את הקדיש, ובבית מתאספים כולם וממתינים שמישהו יגיד מה עושים עכשיו. בעמוד הזה מופיע הסדר המלא, פרק אחר פרק, גם מה שאומרים בבית העלמין וגם מה שאומרים אחר כך במפגש המשפחתי.
בבית העלמין אומרים פרקי תהילים, ואחריהם קדיש יתום ותפילת אל מלא רחמים. פרקי התהילים הנהוגים ליום האזכרה הם לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל, ואחריהם הפסוקים מפרק קיט לאותיות השם ולאותיות נ.ש.מ.ה.
את הקדיש אומר הבן. כשאין בן, או כשהבן אינו יכול להגיע למניין, ממנים שליח שיאמר במקומו. אמירת הקדיש טעונה מניין של עשרה גברים, ולכן דואגים למניין מראש.
במפגש המשפחתי שאחרי כן לומדים משניות לפי אותיות שם הנפטר, אומרים דברי תורה קצרים, ומקיימים סעודה. אצל בני עדות המזרח הסעודה נקראת הילולה והיא מרכז היום.
במדריך הזה
סדר האזכרה מתחילתו ועד סופו
יום האזכרה בנוי משני חלקים נפרדים, ואפשר לקיים אותם בהפרש של שעות. החלק הראשון הוא העלייה לקבר, והחלק השני הוא המפגש בבית. מי שאינו יכול להגיע לבית העלמין, החלק השני עומד בפני עצמו ואינו בטל.
הסדר המקובל בבית העלמין הוא זה, ורוב הקהילות נוהגות בו בשינויים קלים:
- אמירת פרקי התהילים ליד המצבה. אפשר שאחד יקרא בקול וכולם יענו אחריו, ואפשר שכל אחד יקרא בעצמו בלחש.
- הפסוקים מפרק קיט לאותיות שם הנפטר, ואחריהם לאותיות נ.ש.מ.ה.
- תפילה קצרה לעילוי הנשמה, הפותחת במילים אנא ה' מלא רחמים אשר בידך נפש כל חי.
- קדיש יתום, בתנאי שיש מניין של עשרה גברים.
- אל מלא רחמים, שאותה אומר החזן או אחד מן הנוכחים היודע את הנוסח, ובה מזכירים את שם הנפטר ושם אמו.
- הנחת אבן קטנה על המצבה ביציאה, מנהג ותיק ומקובל.
אצל בני עדות המזרח נוהגים במקום זה או לצידו את סדר ההשכבה, ובו קוראים פסוקים מספר משלי או משיר השירים לפי מין הנפטר, ואחריהם נוסח ההשכבה. הרחבה על ההבדלים בין המנהגים יש בעמוד מנהגי אבלות אצל ספרדים.
יש לשים לב שהסדר הזה אינו מחייב מבחינה הלכתית ככתבו וכלשונו. הוא מנהג שהשתרש, וכל קהילה נוהגת בו בשינויים. מה שכן מוסכם על הכל הוא שהקדיש והלימוד הם העיקר, והשאר נלווה אליהם.
פרקי התהילים שאומרים על הקבר
אלה שמונת הפרקים הנהוגים ליום האזכרה, בסדר שבו אומרים אותם. לצד כל פרק מופיעות מילות הפתיחה שלו, כדי שאפשר יהיה למצוא אותו בספר במהירות:
| הפרק | מילות הפתיחה | מה עניינו |
|---|---|---|
| פרק לג | רננו צדיקים בה', לישרים נאוה תהילה | שבח לבורא ובקשה על היראים לו |
| פרק טז | מכתם לדוד, שמרני קל כי חסיתי בך | בקשת שמירה, ובו הפסוק על נצח בימינך |
| פרק יז | תפילה לדוד, שמעה ה' צדק הקשיבה רינתי | תפילה שתתקבל, ובו אחזה פניך בהקיץ תמונתך |
| פרק עב | לשלמה, אלוקים משפטיך למלך תן | בקשה על השלום והצדק בעולם |
| פרק צא | יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן | פרק השמירה, הנאמר גם בהלוויה |
| פרק קד | ברכי נפשי את ה', ה' אלוקי גדלת מאוד | שבח על מעשה בראשית, ופרק הנשמה |
| פרק קל | שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה' | הפרק הנאמר בעת צרה ולעילוי נשמה |
| פרק קיט | לפי אותיות השם ולאותיות נ.ש.מ.ה | ראו בהמשך העמוד |
מי שרוצה לקרוא את הפרקים במלואם לפני העלייה לקבר, אפשר לקרוא אותם באתר ספריא, שבו מופיע נוסח המקרא המנוקד במלואו.
אין חובה לומר את כל שמונת הפרקים. מי שזמנו קצר, או מי שעומד בגשם ליד המצבה עם ילדים קטנים, יאמר את פרק צא ופרק קל, ויוסיף את הפסוקים לאותיות השם. זה העיקר וזה מספיק.
הפסוקים לאותיות נ.ש.מ.ה
פרק קיט בתהילים בנוי בסדר אלף בית, ובו עשרים ושתיים קבוצות של שמונה פסוקים, קבוצה לכל אות. נהגו לומר על הקבר את ארבע הקבוצות המרכיבות את המילה נשמה. אלה הן, לפי הסדר:
| האות | הפסוקים | מילות הפתיחה |
|---|---|---|
| נ | קה-קיב | נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי |
| ש | קסא-קסח | שרים רדפוני חינם, ומדברך פחד ליבי |
| מ | צז-קד | מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי |
| ה | לג-מ | הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב |
שימו לב שהסדר אינו לפי סדר הפרק אלא לפי סדר אותיות המילה נשמה, כלומר קופצים מאות לאות. בספרי התהילים המיועדים לבית העלמין הקבוצות האלה מודפסות ממילא בסדר הזה בסוף הספר, ואין צורך לחפש.
אותה סגולה עצמה עומדת מאחורי לימוד המשניות. אותיות המילה משנה הן אותיות המילה נשמה, ומכאן המנהג ללמוד משניות לעילוי הנשמה. על כך בהמשך העמוד.
הפסוקים לאותיות שם הנפטר
לפני קבוצות נ.ש.מ.ה אומרים את הקבוצות המרכיבות את שמו הפרטי של הנפטר. לדוגמה, לנפטר ששמו יוסף אומרים את הקבוצות של האותיות י, ו, ס, ף, כל אחת שמונה פסוקים, לפי סדר האותיות בשם.
שתי הערות מעשיות שכדאי לדעת מראש. הראשונה, אות סופית נחשבת כאות רגילה, כלומר לאות ף אומרים את קבוצת פ. השנייה, כששם הנפטר ארוך, כמו שם כפול, אין חובה לומר את כל האותיות, ואפשר להסתפק בשם שבו קראו לו לתורה.
מי שאין לו ספר תהילים מסודר לאותיות, יכול לפתוח את פרק קיט ולספור, מפני שהקבוצות מסודרות שם בסדר אלף בית מן ההתחלה. הקבוצה הראשונה היא של האות א, השנייה של ב, וכן הלאה.
קדיש יתום, מי אומר וכשאין בן
הקדיש הוא החלק המחייב ביותר בכל היום הזה, והוא היחיד שאי אפשר לומר לבד. אמירתו טעונה מניין של עשרה גברים בוגרים, מפני שהוא דבר שבקדושה.
מי שאומר אותו הוא הבן. השולחן ערוך מביא שנהגו לומר קדיש על אב ועל אם במשך שנים עשר חודש, ושבשנה שלאחר מכן אומרים אותו ביום השנה. כשיש כמה בנים, כולם אומרים יחד.
כשאין בן, או כשהבן אינו יכול להגיע למניין ביום הזה, ממנים שליח. זה נוהג ותיק ומקובל לגמרי, ואינו פחות מאמירה של הבן עצמו, שהרי שלוחו של אדם כמותו. אפשר למנות קרוב משפחה, אפשר לבקש מאברך היושב ולומד, ואפשר להסדיר את הדבר דרך שירות אמירת קדיש קבוע שבו אברך אומר קדיש בשלוש תפילות בכל יום לאורך כל השנה.
אל מלא רחמים והשכבה
אחרי הקדיש אומרים את תפילת אל מלא רחמים. את התפילה הזאת אין נוהגים שיאמר כל אחד לעצמו, אלא אחד אומר בקול והשאר עונים אמן. בבתי עלמין רבים יש חזן קבוע היודע את הנוסח ואומר אותה עבור המשפחות.
הדבר היחיד שהמשפחה צריכה להכין מראש הוא השם. בתפילה מזכירים את שם הנפטר ואת שם אמו, כלומר פלוני בן פלונית, ולא שם המשפחה. כדאי לכתוב את השם על פתק לפני היציאה מהבית, מפני שברגע עצמו קורה שנשכח שם האם.
נוסח התפילה עצמו אינו אחיד. יש הבדלים בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד, יש שינוי בין נפטר לנפטרת, ויש נוסח נפרד לחללי צה"ל ולקדושים. מסיבה זו אין מקום להעתיק כאן נוסח אחד ולומר שהוא הנוסח, וכל חזן אומר לפי מנהג המקום. אם אין חזן בבית העלמין, אפשר לבקש מאחד הנוכחים המבוגרים, או להביא סידור שבו הנוסח מודפס בסופו.
אצל בני עדות המזרח מקבילה לתפילה זו היא ההשכבה. גם היא נאמרת על ידי אחד עבור כולם, וגם בה מזכירים את השם. יש עדות האומרות את שתיהן, ואין בכך סתירה.
מה אומרים באזכרה למשפחה
אחרי בית העלמין מתאספים בבית, וכאן משתנה אופי היום. בבית העלמין הכל תפילה, ובבית הכל לימוד וזיכרון. זהו החלק שרוב המשפחות מתלבטות לגביו, מפני שאין לו נוסח קבוע.
אלה הדברים שנוהגים לעשות במפגש, ואפשר לבחור מהם את מה שמתאים למשפחה:
- לימוד משניות לפי אותיות השם. בוחרים פרקי משניות המתחילים באותיות שם הנפטר. מי שאינו רגיל בלימוד משניות, ילמד פרק אחד קצר, ואפילו משנה אחת. הכמות אינה העיקר.
- דברי תורה קצרים. אחד מבני המשפחה אומר רעיון מן הפרשה או מדברי חז"ל, ומקדיש אותו לעילוי הנשמה. אין צורך בדרשה, שלוש דקות מספיקות.
- סיפור על הנפטר. זהו החלק שמחזיק את הצעירים במשפחה, ובלעדיו האזכרה הופכת לטקס. מי שזוכר מעשה טוב שעשה, יספר אותו בקול.
- קדיש דרבנן. אחרי לימוד המשניות, כשיש מניין, אומרים קדיש דרבנן, שהוא הקדיש הנאמר אחרי לימוד תורה שברבים.
- סעודה. מגישים כיבוד או סעודה, ומברכים עליה. אצל בני עדות המזרח זו סעודת הילולה והיא מרכז היום, ואצל אשכנזים נהוג כיבוד קל יותר.
- קבלת החלטה משותפת לצדקה. רבות מן המשפחות סוגרות את המפגש בהחלטה על מעשה אחד לזכרו לשנה הבאה.
שאלה שחוזרת היא מי אומר את דברי התורה כשאין במשפחה מי שרגיל בכך. התשובה פשוטה, אפשר לקרוא בקול מתוך ספר. קריאה מדף מודפס אינה פחותה מדרשה, והנשמה מתעלה בלימוד עצמו ולא באופן ההגשה.
מה אומרים למשפחה כשמגיעים
אם אתם מגיעים לאזכרה של משפחה אחרת ואינכם יודעים מה לומר, זהו החלק שלכם. שנה אחרי הפטירה המצב שונה מזה שבשבעה, והמילים שנאמרות בשבעה כבר אינן מתאימות.
הברכה הנהוגה במקרה הזה קצרה, ואומרים אותה בכניסה: תזכו לשמחות, או לא תדעו עוד צער. אלה הביטויים הרווחים ואינם מחייבים המשך.
שלושה דברים שכדאי לומר, ושבני המשפחה מודים עליהם בדרך כלל:
- להזכיר את הנפטר בשמו. משפחות אבלות חוששות שהעולם שכח, ואזכור השם הוא הדבר שמרגיע את החשש הזה.
- לספר מעשה אחד קטן. משהו שראיתם בעצמכם, לא שבח כללי. משפט אחד מדויק שווה יותר מפסקה של תארים.
- להציע דבר מוגדר. לא נשמח לעזור בכל דבר, אלא אני לוקח על עצמי ללמוד משנה ביום החודש הזה, או אני נשאר לסדר אחרי הסעודה.
ומה לא לומר. אין צורך לשאול איך זה קרה או להיכנס לפרטי המחלה, אין מקום לומר שהזמן מרפא, ואין לומר שהכל לטובה למי שעדיין בתוך הכאב. שתיקה לצד בן המשפחה טובה מכל אלה.
מניין ביום האזכרה
הקדיש הוא הסיבה היחידה שבגללה נדרש מניין ביום האזכרה. בלי עשרה גברים בוגרים אין אומרים קדיש, וגם לא אל מלא רחמים בנוסח המלא, אבל כל שאר חלקי היום נשארים במקומם. פרקי התהילים, הלימוד, הצדקה והסעודה אינם טעונים מניין כלל.
הדרך המקובלת היא לתאם מראש עם בית העלמין, שברובם יש אנשים המשלימים מניין למשפחות. אפשרות שנייה היא לקבוע את השעה סמוך לתפילת מנחה בבית הכנסת הסמוך. מי שמתקשה בכך, אפשר להסדיר מניין מראש, ובעמוד האם צריך מניין באזכרה מופיעים הפרטים המלאים.
כשאין ברירה ואי אפשר להשיג מניין באותו יום, אין מבטלים את היום. אומרים את התהילים, לומדים, נותנים צדקה, ואת הקדיש משלימים ביום אחר או על ידי שליח האומר אותו בבית הכנסת.
מניין וקדיש ליום האזכרה
אנחנו מסדירים מניין ליום האזכרה ואמירת קדיש על ידי אברכים לומדי תורה. כל התשלום מועבר לתלמידי חכמים ולמשפחות נזקקות.
שאלה מעשית שחוזרת היא באיזו שעה ביום כדאי לקיים את העלייה לקבר. הנוהג הרווח הוא לקבוע אותה לשעות הבוקר או סמוך למנחה, מפני שאלה השעות שבהן קל יותר להשיג מניין בבתי העלמין, ומפני שאין נוהגים לעלות לקבר בשעות הלילה. מי שמגיע ממרחק, כדאי שיתאם מראש עם המשרד של בית העלמין ויוודא שיהיו נוכחים די אנשים באותה שעה, ולא יסמוך על כך שיזדמן מניין מעצמו.
עוד עניין שכדאי לסדר מראש הוא מי אומר מה. כשמגיעים עשרה אנשים ואיש אינו יודע מי פותח, נוצרת שתיקה מביכה דווקא ברגע הרגיש ביותר. די בכך שאחד מבני המשפחה יסכם לפני היציאה מי קורא את התהילים בקול, מי אומר את הקדיש ומי אומר את אל מלא רחמים, וכל היום מתנהל אחרת לגמרי.
באיזה תאריך חלה האזכרה
האזכרה נקבעת לפי התאריך העברי של יום הפטירה, ולא לפי התאריך הלועזי ולא לפי יום הקבורה. מכיוון שהלוח העברי אינו נע יחד עם הלוח הלועזי, התאריך הלועזי משתנה בכל שנה בכעשרה ימים.
שתי נקודות שמפילות משפחות בכל שנה. הראשונה, מי שנפטר אחרי השקיעה, יום הפטירה שלו הוא היום העברי שלמחרת, מפני שהיום העברי מתחיל בערב. השנייה, מי שנפטר בחודש אדר בשנה פשוטה, ובשנה הנוכחית יש שני חודשי אדר, יש בכך מחלוקת בין המנהגים, ולכל עדה יש בזה הכרעה משלה.
בעמוד אזכרה לנפטר בשנה הראשונה יש מחשבון שמקבל את תאריך הפטירה הלועזי ומחזיר את התאריך העברי, את יום האזכרה ואת התאריכים לחמש השנים הבאות, כולל ההכרעה בשנה מעוברת לפי מנהג ספרד ומנהג אשכנז.
מה מועיל לנשמה מעבר לתפילה
התפילה היא הפעולה של אותו יום, אבל היא אינה היחידה. הכלל בעניין הזה הוא שהמצווה שנעשית בזכות הנפטר נזקפת לזכותו, ולכן דבר הנמשך לאורך זמן מועיל יותר מדבר חד פעמי.
- לימוד קבוע. קביעת שיעור או השתתפות בהחזקת לומדי תורה, כשהלימוד נזקף לעילוי הנשמה.
- צדקה. אפשר להפריש מעשר כספים מן העיזבון, מנהג שנהגו בו רבים ביום חלוקת הירושה עצמה.
- אות בספר תורה. השתתפות בכתיבת ספר תורה לעילוי הנשמה, זכות הנמשכת כל זמן שקוראים בספר.
- קדיש לאורך השנה. לא רק ביום האזכרה עצמו, אלא בכל יום, שזו הפעולה שהמקורות מייחסים לה את הכוח הגדול ביותר.
רשימה מלאה של הפעולות הנהוגות, כולל מה שמתאים למי שאין לו יכולת כספית, מופיעה בעמוד רעיונות לעילוי נשמת נפטרים.
כשאין בן זכר במשפחה
זו שאלה שחוזרת בכל משפחה שבה נותרו בנות בלבד, והתשובה ברורה. אמירת הקדיש היא בגברים, ולכן כשאין בן ממנים שליח שיאמר קדיש עבור הנפטר, וזכות האמירה נזקפת למי שמינה אותו ודאג לכך.
הבנות עושות את חלקן בכל שאר חלקי היום, והוא אינו קטן. הן מארגנות את המפגש, נותנות את הצדקה, מקבלות על עצמן קבלה טובה לזכר ההורה, ואומרות פרקי תהילים. אמירת תהילים אינה טעונה מניין ואינה דבר שבקדושה, וכל אחד אומר אותה.
מבחינה מעשית, מינוי השליח נעשה פעם אחת ומכסה את כל השנה. מי שהסדיר אותו בשנה הראשונה, ממשיך אותו גם בשנים הבאות סביב יום האזכרה, וזה הדבר שמונע את התחושה שבכל שנה מתחילים מהתחלה.
שאלות ותשובות
מה אומרים באזכרה שנתית בבית העלמין
אומרים פרקי תהילים לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל, ואחריהם את הפסוקים מפרק קיט לאותיות שם הנפטר ולאותיות נ.ש.מ.ה. לאחר מכן אומרים תפילה קצרה לעילוי הנשמה, ואם יש מניין של עשרה גברים אומרים קדיש יתום ואל מלא רחמים.
מה אומרים באזכרה למשפחה
במפגש המשפחתי שאחרי בית העלמין לומדים משניות לפי אותיות שם הנפטר, אומרים דברי תורה קצרים, מספרים על הנפטר ומקיימים סעודה. כשיש מניין אומרים קדיש דרבנן אחרי הלימוד. מי שמגיע לנחם אומר בכניסה תזכו לשמחות, ומזכיר את הנפטר בשמו.
אפשר לומר קדיש באזכרה בלי מניין
לא. הקדיש הוא דבר שבקדושה וטעון מניין של עשרה גברים בוגרים. כשאין מניין, אומרים את פרקי התהילים ולומדים, ואת הקדיש משלימים ביום אחר או על ידי שליח האומר אותו בבית הכנסת.
אילו פרקי תהילים אומרים לעילוי נשמה
הפרקים הנהוגים הם לג, טז, יז, עב, צא, קד וקל. בנוסף אומרים מפרק קיט את קבוצות הפסוקים לאותיות שם הנפטר, ואחריהן לאותיות נ.ש.מ.ה, כלומר נ בפסוקים קה-קיב, ש בפסוקים קסא-קסח, מ בפסוקים צז-קד, וה בפסוקים לג-מ.
מי אומר אל מלא רחמים באזכרה
אחד אומר בקול והשאר עונים אמן, ובדרך כלל זהו החזן של בית העלמין או אחד הנוכחים היודע את הנוסח. המשפחה צריכה להכין מראש רק את שם הנפטר ושם אמו, מפני שהם מוזכרים בתפילה. הנוסח עצמו משתנה בין העדות ובין נפטר לנפטרת.
מה עושים כשאין בן שיאמר קדיש
ממנים שליח שיאמר קדיש עבור הנפטר, וזה נוהג ותיק ומקובל שאינו פחות מאמירת הבן, שהרי שלוחו של אדם כמותו. אפשר למנות קרוב משפחה או אברך היושב ולומד, והמינוי נעשה פעם אחת ומכסה את כל השנה.
באיזה תאריך עושים את האזכרה השנתית
בתאריך העברי של יום הפטירה. מי שנפטר אחרי השקיעה, התאריך הוא היום העברי שלמחרת. בשנה מעוברת שבה יש שני חודשי אדר, לנפטר בחודש אדר של שנה פשוטה יש הכרעות שונות בין מנהג ספרד למנהג אשכנז, ולכן כדאי לבדוק את התאריך במחשבון ולא להסתמך על הזיכרון.
כמה זמן לוקח טקס האזכרה בבית העלמין
אמירת כל פרקי התהילים לוקחת כרבע שעה, ועם הקדיש ואל מלא רחמים כעשרים דקות. מי שזמנו קצר יאמר את פרק צא ואת פרק קל ואת הפסוקים לאותיות השם, וזה מספיק. את המפגש בבית מקיימים בהמשך היום ואין הוא חייב להיות סמוך לעלייה לקבר.
האם מותר לעלות לקבר ביום האזכרה כשהוא חל בשבת
אין נוהגים לעלות לקבר בשבתות ובימים טובים, בחול המועד ובראש חודש. כשיום האזכרה חל באחד מהם, מקדימים את העלייה לקבר ליום שלפניו, ואת הקדיש והלימוד עושים ביום עצמו, מפני שאלה אינם תלויים בעלייה לקבר.
תמונות נוספות מיום האזכרה
לעזרה בארגון מניין ליום האזכרה, באמירת קדיש או בבחירת פעולה קבועה לעילוי הנשמה, אנחנו בעמותת אור הרשב"י עומדים לרשותכם. אפשר לקרוא עוד על התפילה בבית העלמין, ועל מנהגי האבלות ביהדות באופן כללי.
