מנהגי אבלות אשכנזים – הלכות ומנהגי אבלות בעם ישראל מעצבים מסגרת רוחנית ומעשית להתמודדות עם פטירת קרוב משפחה. דינים אלו נלמדו מדברי חז"ל ונפסקו להלכה בשולחן ערוך, והם מקובלים בכל קהילות ישראל, אשכנזים וספרדים כאחד, לצד הבדלים מסוימים במנהגים. תכליתם להעניק לאדם דרך מסודרת לעבור את ימי האובדן, לבטא את הצער כראוי ולשוב בהדרגה לשגרת החיים מתוך אמונה וביטחון בהנהגת הבורא.
אנו בעמותת אור הרשב"י, נותנים שירותי אמירת קדיש בתשלום, וההכנסות מועברות להחזקת משפחות אברכים ולתרומה לנזקקים.
מנהגי אבלות אשכנזים
מיד לאחר הפטירה חל שלב האנינות, הנמשך עד לקבורה. בתקופה זו האבל פטור ממצוות עשה מסוימות, כדי שיוכל להתרכז בהכנות האחרונות לכבוד הנפטר. לאחר סיום ההלוויה מתחילים ימי השבעה, שהם הימים הראשונים והמרוכזים ביותר של האבל. בני המשפחה יושבים בבית, נמנעים ממלאכה, מרחיצה של תענוג, מתספורת ומנעילת נעלי עור. נהוג לשבת על מושב נמוך כסימן לשיברון הלב. הקרובים והחברים באים לנחם, משתתפים בצער ומשמיעים דברי חיזוק ואמונה.
בתום השבעה מתחילה תקופת השלושים, הנמשכת עד יום השלושים לקבורה. בשלב זה חלק מההגבלות פוקעות, אך עדיין קיימים איסורים כגון תספורת והשתתפות באירועים שיש בהם שמחה מיוחדת. כאשר מדובר באב או אם, נקבעה תקופת אבלות ממושכת של שנים עשר חודש. במשך זמן זה נמנעים מחגיגות ומהשתתפות בשמחות גדולות. על שאר הקרובים – אח, אחות, בן, בת ובן זוג – נוהגים אבלות עד תום שלושים יום בלבד.
מבחינה רוחנית, ימי האבל אינם רק ביטוי לכאב, אלא גם זמן של התבוננות פנימית. חכמי ישראל מלמדים כי האבלות יוצרת הפסקה ממרוץ החיים ומעוררת את האדם לחשבון נפש. בתקופה זו מרבים בלימוד תורה, במעשים טובים ובקבלות רוחניות לעילוי נשמת הנפטר. בספרות התלמודית מתואר כי תחושת הדין מתוחה בימים הראשונים, והדבר נועד לעורר את הלב לתשובה ולשיפור המעשים.
אחד המנהגים המרכזיים הנהוג כתפילה על קבר הורים הוא אמירת קדיש יתום. תפילה זו נאמרת לראשונה סמוך לקבר, ובהמשך שלוש פעמים ביום במניין. בקהילות אשכנז נהוג לאומרה במשך אחד עשר חודשים, ואילו בקרב עדות המזרח מקובל להמשיכה עד סמוך להשלמת שנים עשר חודש. הקדיש מהווה קידוש שם שמים ברבים, ובכך מוסיף זכויות לנשמת הנפטר. כאשר אין אפשרות להשתתף בקביעות במניין, ניתן למנות שליח שיאמר את הקדיש בשליחות המשפחה.
העלייה לבית העלמין מהווה חלק משמעותי מתהליך הזיכרון. נהוג לפקוד את הקבר ביום השלושים, ביום השנה לפטירה ובערבי ימים נוראים. במקום אומרים פרקי תהילים, מדליקים נר נשמה ומניחים אבן על המצבה כסימן לנוכחות ולהמשכיות. קיימים נוסחי תפילה שונים לעדות אשכנז ולעדות המזרח, אולם עיקרם זהה: בקשה לרחמים, סליחה ומנוחה נכונה תחת כנפי השכינה.
לצד ההבדלים בין הקהילות – כגון משך אמירת הקדיש או דגשים מסוימים במנהגים – יסודות האבלות אחידים בכל תפוצות ישראל. הכבוד לנפטר, התמיכה במשפחה והאמונה בתחיית המתים ובחיי העולם הבא עומדים בבסיס ההנהגות. מסגרת זו מעניקה לאדם יציבות בשעת טלטלה ומכוונת אותו לצעוד בהדרגה מן הכאב החריף של הימים הראשונים אל קבלה שקטה יותר של המציאות.
בסיכומו של דבר, מנהגי אבלות אשכנזים אינם רק מערכת של איסורים והגבלות, אלא דרך עמוקה לשימור הזיכרון ולחיזוק הקשר הרוחני עם היקרים שנפטרו. באמצעות שמירת ההלכות, אמירת קדיש ותפילה על קבר הורים, לימוד תורה ועשיית חסד, ממשיכים בני המשפחה לפעול לעילוי נשמת יקיריהם ולשאת את מורשתם הלאה מתוך נאמנות למסורת ישראל.
עמותת אור הרשב"י
מזה למעלה מ-30 שנה אנו מפעילים את עמותת 'אור רשב"י' המקורית בשכונת גבעת אולגה בחדרה. העמותה היא בנשיאות נשיא העמותה הרה"ג הרב שמעון זעפרן שליט"א יליד העיר שפועל סביב השעון למען הרבות והפצת תורה ויהדות בקרב תושבי שכונת אולגה. בזכות הרב זעפרן הפכה השכונה שבעבר הייתה שכונת פשע, למקום תורה שבה די נפוץ לראות אברכי משי וילדי תלמוד תורה החוזרים מבתי תלמודם בשמחה.
הרב זעפרן שליט"א, מחובר בכל מאודו לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ולכן, כבר לפני כשלושה עשורים קרא לעמותה שהקים בשם – אור הרשב"י.
לתרומות ולמידע נוסף בעניין דיני אבלות אשכנזים פנו אלינו כבר עכשיו!
