הסכם יששכר וזבולון הוא הדרך שבה אדם שאינו יכול לשבת וללמוד נעשה שותף מלא בשכר הלימוד של מי שכן יושב. הוא אינו תרומה ואינו צדקה, אלא שותפות, ויש לו מקור מפורש בשולחן ערוך. בעמוד הזה מופיעים המקורות, ההלכה, מה בדיוק חייב להיכתב בשטר, ונוסח מלא של ההסכם להורדה ולהדפסה, גם לשותפות בין שני אנשים וגם לתמיכה בישיבה או בכולל.
הרמ"א פוסק את ההסכם במפורש בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף א, וזו לשונו: יכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה, ויחלוק עמו בשכר.
ההסכם תופס רק על תורה שתילמד מכאן והלאה. הרמ"א ממשיך שם ואומר שאם כבר עסק בתורה, אינו יכול למכור לו את חלקו תמורת ממון. זו הנקודה החשובה ביותר מבחינה מעשית, וממנה נגזר שההסכם נחתם מראש ולא בדיעבד.
אין נוסח אחד מחייב. נכתבו נוסחים שונים, ובהם של החזון איש ושל ר' איסר זלמן מלצר, ואף אחד מהם אינו נוסח מוסכם. הנוסח שבעמוד הזה הוא דוגמה שאפשר להוריד, להדפיס, לשנות ולהתאים.
במדריך הזה
מה זה הסכם יששכר וזבולון
ההסכם נערך בין אדם שיש לו יכולת כלכלית לבין תלמיד חכם שאינו מתפרנס כדי צורכו. התלמיד חכם מתחייב לשבת וללמוד, התומך מתחייב להמציא לו פרנסה, ושכר הלימוד מתחלק בין שניהם.
במהלך הדורות וגם כיום ישיבות וכוללים רבים מתקיימים בזכות הסכם כזה שנערך בין הנהלת הישיבה או ראש הישיבה לבין התומכים בה. זו הצורה המוכרת ביותר, והיא נשענת על האמונה שגם התומך מקבל שכר כאילו הוא עצמו למד.
יש לו גם צורה מוחשית יותר, הנעשית בין שותפים לעסק או בין אחים, שבה אחד השותפים מוריד מעל חברו את נטל העבודה כדי שיוכל לעסוק בתורה. הצורה הזאת נפוצה בעיקר בבתי עסק שעברו בירושה, וההסכם בה אינו רק כספי אלא גם חלוקת תפקידים בפועל.
נקודה שחשוב להבהיר מיד. ההסכם אינו נובע ממצוות מעשר כספים ואינו חלק ממנה. אלה שני עניינים נפרדים לגמרי, וההסכם עומד בפני עצמו כשותפות במצווה.
ההלכה, לשון הרמ"א
המקור ההלכתי המרכזי הוא בשולחן ערוך. השולחן ערוך עצמו פותח וכותב שכל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, ומוסיף שמי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים. על כך מגיה הרמ"א:
ותחשב לו כאילו לומד בעצמו. ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתן לו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף א, בהגהת הרמ"א
שלושה דברים נלמדים מן הלשון הזאת. הראשון, ההסכם מותר ומפורש, ואינו מנהג בעלמא. השני, לשון ההסכם היא התניה בין שני צדדים, ולכן שני הצדדים צריכים להסכים ולדעת עליו. השלישי, וזה החשוב מכולם, ההסכם חל על תורה שתילמד ולא על תורה שכבר נלמדה.
הרמ"א עצמו מציין את מקורו, תולדות אדם וחוה לרבינו ירוחם, שלמד זאת מן הגמרא במסכת סוטה. כלומר החילוק בין עבר לעתיד אינו חידוש מאוחר אלא עומד ביסוד ההלכה מלכתחילה.
למה רק על תורה שתילמד בעתיד
השאלה מתבקשת. אם השכר של המצווה שייך ללומד, כיצד אפשר להעביר ממנו חלק לאדם אחר, ומדוע דווקא בעתיד אפשר ובעבר אי אפשר.
רבים מן הפוסקים נדרשו לכך, ובהם בעל ערוך השולחן והנצי"ב מוולוז'ין. ההסבר הוא שזכויות של לימוד תורה אינן חפץ שאפשר למכור אותו ולהעביר בעלות. מה שקורה בהסכם הוא אחר, התמיכה מסירה מן הלומד את עול הפרנסה, וכיוון שכך הלימוד עצמו נעשה על ידי שניהם יחד. הנצי"ב מנסח זאת בקצרה, שהתומך ממציא לו מנוחה שיהיה יכול לעסוק בתורה.
לפי ההסבר הזה ברור מדוע העבר אינו נכלל. תורה שכבר נלמדה נלמדה בלי התומך, ואין דרך להפוך אותו בדיעבד לשותף בה. אין כאן מכירה אלא שותפות, ושותפות אפשר לעשות רק על מה שעתיד להיעשות.
החזון איש נדרש לאותה שאלה באחת מאיגרותיו, ומבהיר שההסכם אינו קניין של העברה מרשות לרשות. מכיוון שהתומך מחזיק את ידי לומדי התורה והם לומדים בזכותו, התורה שלהם נקראת על שמו. זו הגדרה שמסבירה גם מדוע אין הלומד מפסיד דבר.
המקורות במדרש ובגמרא
שמו של ההסכם בא משני השבטים. במדרש בראשית רבה נדרש הפסוק זבולון לחוף ימים ישכן, ושואל המדרש מדוע זבולון מוזכר לפני יששכר, והרי יששכר נולד לפניו. התשובה היא שזבולון עסק במסחר ופרנס את יששכר שעסק בתורה, ולכן הוא מוזכר קודם.
דברים דומים מובאים במדרש ילקוט שמעוני על הפסוק שמח זבולון בצאתך, ששבט זבולון שימש כמעין מתווך לסחורה של שבט יששכר, וכך חסכו להם זמן ללימוד תורה.
בתלמוד במסכת סוטה מסופר על הסכם מעין זה בין האחים עזריה, אביו של רבי אלעזר בן עזריה, ושמעון. באותו מקום מסופר גם על הסכם שנעשה בין רבי יוחנן לנשיא, ועל הסכם שכמעט נחתם בין הלל לשבנא אחיו ולא יצא לפועל, מפני שיצאה בת קול והכריזה את לשון הפסוק בשיר השירים, אם יתן איש את כל הון ביתו בוז יבוזו לו.
מן המקורות האלה לבדם עדיין אין תמונה מלאה. הם מלמדים שההסכם קיים ומקובל, אך אינם מפרטים את גדריו, ולכן ההלכה המעשית נלמדת מן הרמ"א ומן הפוסקים שדנו בו.
כיצד מתחלק השכר
נשאלת שאלה מהותית. כל מצווה שנעשית זוקפת זכויות למקיים אותה, אבל מצוות תלמוד תורה גדולה מזה. הלומד מתעלה רוחנית וגם קונה ידע והבנה. אם כך, כיצד יכול השכר להיות שוויוני, והרי התומך אינו מתעלה ואינו קונה ידע.
מרן החפץ חיים מסביר שהתענוגים בגן עדן מתהווים מרוחניות התורה עצמה, ולא כתוצאה ישירה של פעולת הלימוד הפיזית שנעשתה בעולם הזה. מכיוון שאותו אדם החזיק את ידי לומדי התורה, גם הוא זוכה לאותה רוחניות.
מכאן עולה גם מסקנה מעשית. אין צורך להתעכב על ניסוח מדויק של חלוקת האחוזים בשטר, מפני שאין כאן חישוב חשבונאי אלא שותפות. זו גם הסיבה שאין נוסח מחייב אחד, וכל אחד מן הנוסחים הידועים אינו אלא הצעה.
נוסח השטר להורדה
יש לציין שאף על פי שנכתבו נוסחים על ידי גדולים, ובהם נוסח של החזון איש ונוסח של הגאון ר' איסר זלמן מלצר, אין נוסח מחייב ומוסכם. הנוסח שלהלן הוא דוגמה שאפשר להוריד, להדפיס, להעתיק ולשנות בחופשיות.
ביום ________ ה' אלפים תש_____
באנו בזאת להסכם ולקשור ביננו קשר של קיימא, לאחר שנדברנו שני הצדדים כדלהלן:
צד א' _____ אשר לקח על עצמו להיות צד ה'זבולון' (תומך תורה)
צד ב' _____ אשר לקח על עצמו להיות צד ה'יששכר' (יגע בתורה)
להיות שותפים לדבר מצווה, באופן שצד ב' יעסוק בתורה וצד א' ימציא לו פרנסה ובתמורה לכך צד ב' יחלוק עמו בשכר (על פי לשון הרמ"א יורה דעה סימן רמו סעיף א').
(בהסכם לישיבה, כולל או מוסד תורני ניתן לדלג על הקטע הקודם ולכתוב: שני הצדדים יהיו שותפים יחדיו בגידול התלמידים והצמחתם בתורה, יראת שמים ובמידות טובות תרומיות, על ידי שהנדיב הרב ____ יתמוך ויחזיק בלימוד התורה וקיום המצוות של הבחור החשוב או האברך הרה"ג _______).
דמי תמיכה אלו ישמשו להתעלות בתורה, ולהתרוממות ביראת ה' טהורה, ויעלו לזכות התומך ביד נדיבה, לשמירה לברכה והצלחה.
זכות המצווה תשפיע עליו ועל בני ביתו, שלא תמוש התורה מפי זרעו וזרע זרעו, וכל תפילותיו יתקבלו לרצון לפני קונו וצורו.
ובזה באנו על החתום בשטר הסכם יששכר זבולון
צד א': שם _______ חתימה ______
צד ב': שם _______ חתימה ______
עד כאן נוסח השטר. הוא אינו מחייב, וניתן להעתיק אותו חינם, לשנות ולהוסיף לפי הצורך.
איך עורכים את ההסכם בפועל
הצד המעשי פשוט הרבה יותר משנדמה, וזה סדר הפעולות המקובל:
- מוצאים צד. תומך שמחפש אברך, או אברך שמחפש תומך. אפשר לעשות זאת דרך ישיבה או כולל שמכירים, ואפשר דרכנו.
- קובעים את ההיקף. סכום התמיכה, כל כמה זמן הוא מועבר, ולכמה זמן ההסכם. עדיף להתחיל בתקופה מוגדרת ולחדש, מאשר לקבוע לנצח ולהיתקע.
- קובעים את הלימוד. כמה שעות ובאיזה מסגרת. אין חובה לפרט, אבל כשמפרטים שני הצדדים יודעים מה סוכם ואין מקום לאי הבנה.
- ממלאים את השטר וחותמים. שני הצדדים חותמים, וכל אחד שומר עותק. אפשר להוסיף עדים, ואין זה מעכב.
- מקפידים על ההעברות. זהו החלק שנשכח. הוראת קבע עדיפה על העברה ידנית, מפני שהיא אינה תלויה בזיכרון ואינה מביכה את הלומד.
לגבי השאלה אם ההסכם חייב להיכתב, המנהג הרווח הוא לכתוב, מפני שכתיבה מבררת את הדעת של שני הצדדים ומונעת מחלוקת. יש הסבורים שדי בהסכמה בעל פה, ולמעשה כדאי לכתוב בכל מקרה, ולו רק כדי שיהיה ברור מה סוכם.
מחפשים את הצד השני להסכם
אנחנו מקשרים בין תומכי תורה לבין אברכים יגעים בתורה. בחרו את הצד שלכם:
הסכם בין שותפים ובין אחים
הצורה הזאת שונה מן התמיכה בישיבה, והיא נפוצה מאוד בעסקים משפחתיים ובעסקים שעברו בירושה. שני שותפים או שני אחים מחליטים שאחד מהם יעסוק בעסק והשני יעסוק בתורה, והרווחים מתחלקים ביניהם כאילו שניהם עובדים.
כאן ההסכם אינו רק רוחני אלא גם ממוני ממש, ולכן הוא דורש דיוק רב יותר. צריך להגדיר מה חלקו של כל אחד ברווחים, מה קורה בהפסד, מי מקבל החלטות בעסק, ומה קורה אם אחד מהם רוצה לצאת. אלה שאלות של דיני ממונות, וכדאי מאוד להתייעץ עם רב ועם איש מקצוע לפני שחותמים.
יתרון גדול יש דווקא לצורה הזאת. היא אינה תלויה בהעברה חודשית שעלולה להיפסק, אלא בנויה לתוך המבנה של העסק, ולכן היא מחזיקה מעמד שנים רבות.
האם אפשר מכספי מעשר
זו אחת השאלות הנפוצות ביותר, והיא נוגעת לשורש הגדרת ההסכם. אם התמיכה נחשבת ככספי צדקה, יש מקום להפריש אותה מן המעשר. אם היא נחשבת כדמי השתתפות במצווה, כלומר כרכישת חלק בשכר, הדבר שונה, שהרי אדם אינו קונה לעצמו מצווה מכספי צדקה.
בפועל נוהגים בזה חילוקים, ויש הבדל בין הסכם שכל כולו תמיכה בתלמיד חכם עני, שהוא צדקה גמורה, לבין הסכם שהתומך עורך בעיקר כדי לזכות בשכר. מפני שהשאלה תלויה בפרטי המקרה ובגובה הסכומים, זו שאלה שראוי לשאול בה רב ולא להסתמך על הכלל.
למי שרוצה לחשב תחילה כמה בכלל עומד לרשותו, יש באתר מחשבון מעשר כספים שמחשב את הסכום לפי ההכנסה, וכן עמוד המסביר כמה זה חומש למי שמפריש חומש ולא מעשר.
שאלות שנשארות פתוחות
בספרות ההלכתית נדונים היבטים נוספים, ורובם אינם מוכרעים באופן אחיד. אלה השאלות המרכזיות שכדאי להכיר:
- לאחר החתימה, האם הזבולון מחויב עדיין בלימוד תורה בעצמו, ואם כן באיזה שיעור.
- האם שכרו של הזבולון עולה או פוחת כאשר היששכר לומד יותר או פחות ממה שסוכם.
- האם ההסכם ניתן לביטול, ומה דינו של מה שנלמד עד לביטול.
- האם עצם ההסכם מפחית משכרו של היששכר, או רק זוקף שכר לזבולון בלי לגרוע.
- האם אפשר לערוך הסכם על זכויות הדפסת ספר. יש הרוצים להוכיח שאפשר ממה שכתב בעל אבן האזל, ר' איסר זלמן מלצר, בפתיחת אחד מכרכי ספרו, שההדפסה התאפשרה בזכות הסכם כזה שערך עם אחד מבני ירושלים.
- האם אדם שכבר מפריש חומש מרווחיו רשאי להוסיף ולהפריש לצורך המצווה הזאת.
כל אלה מדגישים נקודה אחת. ההסכם עצמו פשוט וברור, והשאלות מתחילות בפרטים. לכן במקרה של הסכם בסכומים משמעותיים או בין שותפים בעסק, כדאי להיוועץ ברב לפני החתימה ולא אחריה.
הסכם לעילוי נשמת נפטר
אפשר לערוך את ההסכם גם לזכות נפטר, וזו אחת הדרכים החזקות ביותר להנצחת הנפטר. במקרה כזה בני המשפחה נכנסים לצד הזבולון, והלימוד נזקף לעילוי נשמת הנפטר.
היתרון כאן הוא אותו יתרון שיש להסכם בכלל, הוא נמשך. תרומה חד פעמית פועלת פעם אחת, ואילו הסכם קבוע פועל בכל יום שבו האברך יושב ולומד. מסיבה זו משפחות רבות בוחרות בו כדרך ההנצחה המרכזית שלהן, לצד אמירת קדיש.
מבחינה מעשית אין הבדל בנוסח, פרט לכך שמציינים בשטר את שם הנפטר ואת שם אמו, ושהלימוד נעשה לעילוי נשמתו. רשימה רחבה של דרכים נוספות מופיעה בעמוד רעיונות לעילוי נשמת נפטרים.
מי היו יששכר וזבולון
שמו של ההסכם אינו כותרת שיווקית אלא מקורו בשני שבטים. שבט זבולון ישב
לחוף ימים ועסק במסחר, ואילו שבט יששכר ישב ועסק בתורה. זבולון היה
מפרנס את יששכר, ויששכר היה יושב ולומד, ושכר התורה נחלק בין שניהם.
המקור הידוע ביותר הוא בברכת משה בפרשת וזאת הברכה, שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך.
המפרשים עמדו על סדר הדברים ושאלו מדוע זבולון נזכר לפני יששכר, והרי יששכר הוא הבכור והוא
העוסק בתורה. התשובה שנאמרה שם היא שתורתו של יששכר הייתה מתקיימת בזכות זבולון, ולכן הוא נזכר
תחילה.
מכאן נגזרת נקודה שאינה טכנית כלל. השותפות אינה תרומה שנותנים למי שלומד, אלא הסדר שבו שני
הצדדים שותפים באותו לימוד התורה עצמו. הצד המפרנס אינו נחשב כמי שסייע
מבחוץ, אלא כמי שיש לו חלק בדבר.
מי שמבין את הרקע הזה מבין גם את שני התנאים שההלכה מקפידה עליהם, שההסכם ייערך על לימוד
שעתיד להתקיים ולא על לימוד שכבר היה, ושהוא ייעשה מדעת שני הצדדים. שניהם נובעים ישירות מן
הדגם המקורי, שבו ההסכמה הייתה הדדית ומראש.
על יששכר עצמו נאמר בדברי הימים ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ומכאן
שהשבט נודע בחכמתו ובהוראתו לרבים. הצד שנתמך אינו יושב לעצמו בלבד, אלא מה שנלמד חוזר אל
הציבור כולו בהוראה ובפסיקה.
נקודה אחרונה שראוי לשים לב אליה. הדגם המקורי לא היה הסדר בין שני יחידים אקראיים אלא בין
שני שבטים שלמים, כלומר מערכת שנמשכה דורות. מי שעורך היום הסכם כזה עושה בקטן את מה שנעשה שם
בגדול, ולכן ההמלצה המעשית היא לערוך אותו על תקופה מוגדרת שאפשר לעמוד בה, ולחדש אותו בסופה,
במקום להתחייב לזמן ארוך שאין ודאות לגביו.
שאלות ותשובות
מה זה הסכם יששכר וזבולון
שותפות בין אדם בעל יכולת כלכלית לבין תלמיד חכם, שבה התומך מספק פרנסה והלומד יושב ולומד, ושכר הלימוד מתחלק בין שניהם. הרמ"א פוסק זאת במפורש בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף א, שיכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר.
האם יש נוסח מחייב להסכם יששכר וזבולון
אין נוסח אחד מחייב. נכתבו נוסחים על ידי גדולים, ובהם נוסח של החזון איש ונוסח של ר' איסר זלמן מלצר, וכולם בגדר הצעה. הנוסח שבעמוד זה ניתן להורדה ולהדפסה, ואפשר להעתיק אותו ולשנות בו לפי הצורך.
אפשר לערוך הסכם על תורה שכבר נלמדה
לא. הרמ"א כותב במפורש שאם כבר עסק בתורה, אינו יכול למכור לו את חלקו תמורת ממון שיתן לו. הטעם הוא שאין כאן מכירה של חפץ אלא שותפות, והתמיכה מסירה מן הלומד את עול הפרנסה, ולכן היא שייכת רק ללימוד שעתיד להיעשות.
האם ההסכם חייב להיכתב או שדי בהסכמה בעל פה
המנהג הרווח הוא לכתוב ולחתום, מפני שהכתיבה מבררת את דעת שני הצדדים ומונעת אי הבנה. יש הסבורים שדי בהסכמה בעל פה, ולמעשה כדאי לכתוב בכל מקרה, ובפרט כשההסכם נעשה בין שותפים בעסק ויש לו גם צד ממוני.
האם אפשר להפריש כספי מעשר להסכם יששכר וזבולון
הדבר תלוי בהגדרה. תמיכה בתלמיד חכם עני היא צדקה גמורה, ואילו הסכם שנערך בעיקר כדי לזכות בשכר הוא בגדר השתתפות במצווה, ואדם אינו קונה לעצמו מצווה מכספי צדקה. מכיוון שהשאלה תלויה בפרטי המקרה ובסכומים, ראוי לשאול בה רב.
האם הזבולון פטור מלימוד תורה בעצמו
זו אחת השאלות שנדונו בפוסקים ואינה מוכרעת באופן אחיד. השולחן ערוך קובע שכל אדם חייב לקבוע לעצמו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, ומכאן שההסכם אינו פוטר מן החיוב האישי, אלא מוסיף עליו שותפות בלימודו של אחר.
מה קורה אם היששכר לומד פחות ממה שסוכם
גם זו שאלה שנדונה בספרות ההלכתית ואין בה הכרעה אחידה, ולכן הדרך המעשית היא לנסח את ההסכם בלשון של שותפות ולא בלשון של חישוב מדויק. בהסכמים בסכומים משמעותיים, ובפרט בין שותפים בעסק, כדאי להיוועץ ברב לפני החתימה.
אפשר לערוך הסכם יששכר וזבולון בין אחים
בהחלט, וזו צורה נפוצה בעסקים משפחתיים ובעסקים שעברו בירושה, שבה אח אחד מנהל את העסק והשני יושב ולומד, והרווחים מתחלקים ביניהם. כאן ההסכם הוא גם ממוני ממש, ולכן צריך להגדיר במפורש חלוקת רווחים, הפסדים, קבלת החלטות ודרך יציאה, ולהתייעץ ברב ובאיש מקצוע.
אפשר לערוך הסכם לעילוי נשמת נפטר
אפשר, ובני המשפחה נכנסים לצד הזבולון בעוד הלימוד נזקף לעילוי נשמת הנפטר. הנוסח זהה, ומציינים בו את שם הנפטר ושם אמו. זו אחת הדרכים החזקות להנצחה, מפני שהיא נמשכת בכל יום שבו האברך יושב ולומד ואינה פעולה חד פעמית.
תמונות נוספות
אנחנו בעמותת אור הרשב"י מקשרים בין תומכי תורה לבין אברכים יגעים בתורה, ומסייעים בעריכת ההסכם. לשאלות ולתיאום אפשר לפנות אלינו בטלפון 052-679-2022 או בוואטסאפ.
