רעיונות לעילוי נשמת נפטרים

כשנפטר קרוב משפחה, בני המשפחה משתוקקים מאוד לעשות משהו לעילוי נשמת המנוח. ואכן יש רעיונות רבים המובאים במקורות חז"ל ובמקורות קבליים והלכתיים מתקופות מאוחרות יותר. בעמוד הזה ריכזנו אותם לפי סדר, מהדברים שאפשר להתחיל בהם היום ובלי עלות ועד לדברים הגדולים, וכן את שאלת המעשר: מה מותר לתרום ממנו ומה לא.

שלושת הדברים המרכזיים

הדברים הפשוטים ביותר הם מה שאמרו חז"ל במקומות רבים, שקיום מצוות ובעיקר לימוד תורה של צאצאי המנוח מועילים לעילוי נשמתו. ומתוך זה שלושה דברים חוזרים יותר מכולם:

רעיונות לעילוי נשמת נפטרים - לתרומה מאובטחת

שימו לב לדבר אחד: כל שלושת הדברים האלה אינם דורשים ידע מוקדם, אינם דורשים מניין, ואינם דורשים סכום מסוים. אפשר להתחיל בכל אחד מהם היום, ולחזור עליהם בכל שנה ביום האזכרה של המנוח.

מה אומרים לפני הפעולה

כשלומדים משניות, מפרישים לצדקה או קוראים תהילים לעילוי נשמת, אומרים לפני עשיית הפעולה:

המשפט הקצר הזה הוא כל ההבדל בין פעולה סתמית לבין פעולה שמיועדת לנשמה מסוימת. הפעולות שעושים בעולם הזה לעילוי נשמתם מועילות ומסייעות מאוד לנשמותיהם, ומומלץ לחזור עליהן בכל שנה ביום האזכרה של המנוח.

רעיונות נוספים מהמקורות

הבאנו כאן רעיונות נוספים לרבים המתלבטים בשאלה מה אפשר לעשות לעילוי נשמת:

• מוזכר בספרים לתרום לתאורה מפוארת מעל ארון הקודש או מעל העמוד של החזן (החיד"א).
• יש שנהגו לתרום פרוכת לארון קודש או לבימה שעליה מניחים את ספר התורה לעילוי נשמתה של אישה.
• לתרום ספרים כמו ספרי מוסר וספרי הלכה לבתי כנסת יכול להועיל מאוד לנשמת המנוח.
• ובאופן כללי, כל ספר שיהיה בשימוש יומיומי בבית הכנסת אפשר לתרום לעילוי נשמת.
• הנוהגים לעשות השכבה לעילוי נשמת הנפטר עושים בשנה הראשונה לפטירה מדי יום, ולאחר מכן בימי הפטירה בלבד.
• עוד מובא בספרים ללמוד זוהר הקדוש על פרשיות משפטים, ויקהל ופקודי.
• קריאה בתורה בטעמים מועילה מאוד לנפטר (הרב מוצפי בשם ספר מעבר יבק).
• כשמסיבות שונות הבן אינו יכול לומר קדיש, אפשר לקבל שירות אמירת קדיש על הנפטר על ידי תלמיד חכם.

אפשר גם לתרום ספרי קודש לבית כנסת או לישיבה, וכן תרומה לישיבה שמאפשרת לימוד קבוע לעילוי הנשמה.

מה בת יכולה לעשות לעילוי נשמת אביה

זו אחת השאלות שנשאלות כאן הכי הרבה, ובצדק: הבת רוצה לעשות משהו, ואת הקדיש אומרים הבנים. אז מה כן.

ראשית, כל שלושת הדברים המרכזיים שייכים לה במלואם: לימוד, תהילים וצדקה. אמירת תהילים לעילוי נשמת האב, נתינת צדקה בשמו, וקביעת שיעור או השתתפות בשיעור תורה, כל אלה מועילים לנשמה בדיוק כמו אצל כל אחד אחר.

שנית, כשאין בן שיאמר קדיש, או כשהבן אינו יכול, ממנים תלמיד חכם שיאמר את הקדיש. זו הדרך המקובלת, והבת היא זו שמסדרת אותה ודואגת שהיא תתקיים בפועל. בזה היא עושה לאביה בדיוק את מה שהקדיש נועד לעשות.

ושלישית, יש דברים שמיוחסים במקורות דווקא לעילוי נשמתה של אישה, כמו תרומת פרוכת או תרומה למקווה טהרה, ובאותה מידה בת יכולה לתרום לעילוי נשמת אביה כל דבר שיישאר בשימוש: ספרי לימוד לבית כנסת, תאורה, או השתתפות בהחזקת אברך שילמד בקביעות.

תרומה לעילוי נשמת: מה נחשב ואיך מייעדים

תרומה לעילוי נשמת אינה סוג מיוחד של תרומה, אלא תרומה רגילה שמייעדים אותה לנשמה מסוימת. לכן כמעט כל נתינה יכולה להיות תרומה לעילוי נשמת, ובלבד שאומרים זאת בשעת הנתינה.

יחד עם זה, יש הבדל בין סוגי הנתינה מבחינת מה שנשאר ממנה. תרומה שנאכלת ונגמרת עוזרת לעני באותו יום, וזו זכות גדולה בפני עצמה. תרומה שממנה לומדים תורה בקביעות, כמו החזקת אברך או תרומה לשיעור, ממשיכה לפעול כל עוד הלימוד נמשך. ותרומה של חפץ שנשאר בבית הכנסת, כמו ספרים או פרוכת, משמשת בכל יום ובכל שנה.

ולגבי הייעוד: אין צורך בטופס ואין צורך בהכרזה פומבית. די באמירה בפה בשעת הנתינה, ומי שרוצה יכול גם לבקש שההקדשה תירשם. הרבה אנשים מתלבטים אם ההקדשה "נחשבת" כשלא כתבו אותה בשום מקום. היא נחשבת.

למה מעשה של החיים מועיל לנשמה

השאלה הזאת עולה כמעט תמיד, ובצדק: הנפטר כבר אינו כאן, אז איך מה שאנחנו עושים נזקף לזכותו. התשובה שבמקורות פשוטה, והיא נוגעת בעיקר לצאצאים: מעשיו של הבן הם במידה רבה תוצאה של מה שההורה נתן לו. מי שגידל ילד שלומד תורה, נותן צדקה ומתפלל, ממשיך להיות שותף בכל מה שאותו ילד עושה, גם שנים אחרי שהוא עצמו הלך.

וזה מה שעומד מאחורי הביטוי המוכר בשולחן ערוך, שכשהבן מתפלל ומקדש ברבים הוא פודה את אביו ואת אמו. הבן אינו "מעביר" זכות שהוא צבר, אלא מגלה זכות שכבר הייתה שם, מפני שהוא עצמו הפרי שלה.

מכאן גם מובן למה אין הבדל בין דבר גדול לדבר קטן. הנקודה אינה גודל המעשה אלא עצם זה שהוא נעשה, ושהוא נעשה בשם הנפטר. פרק תהילים שנאמר בכוונה עושה את העבודה הזו בדיוק כמו דבר גדול בהרבה.

האם מותר לתרום מכספי מעשרות

האם אפשר לתרום ספר תורה מכספי מעשרות כדי להקדיש לעילוי נשמת קרוב משפחה שנפטר? נדגיש כתמיד שאיננו מתיימרים לפסוק הלכות, ובעיקר לא בענייני רעיונות לעילוי נשמת נפטרים, אך נביא את התשובה המשתמעת מפוסקי ההלכה.

עדיף לתרום את כספי המעשרות לעניים. כך כותב השולחן ערוך ביורה דעה, וכן הרמב"ם בהלכות מתנות עניים. והרמ"א החמיר עוד יותר וכתב שהמעשרות מיועדות לעניים בלבד ולא לצורכי צדקה אחרים. אולם יש שכן התירו לעשות במעשרות מצוות לצורך ציבור, כמו לתרום ספרי קודש לבתי כנסת וכדומה, ולפי זה גם ספר תורה יהיה מותר, ועדיף לתרום לבית כנסת שאין בו ספר תורה.

הסיבה שאפשר להתנות כך היא שכיום נפסק להלכה שמצוות מעשר כספים אינה חיוב מדאורייתא ואף לא מדרבנן, אלא מנהג שהונהג. התנאי מועיל לכך שהדבר לא יחול עליו כנדר, ויוכל להפריש תרומה לעילוי נשמת מכספי המעשר.

מה אי אפשר לממן מהמעשר

חשוב להדגיש שכספי המעשרות אינם יכולים לשמש תשלום למצוות שהאדם מחויב בהן, כמו למשל מתנות לאביונים, ואפילו לכפרות בערב יום כיפור אין לוקחים מכספי מעשרות.

ולכן חובה להדגיש שגם במקרים המותרים, אם הבטיח לתרום ספר תורה או משהו אחר לעילוי נשמת המנוח, ולאחר מכן עלה בליבו להפריש זאת מכספי המעשרות, הדבר אסור, מפני שזה פוטר אותו מחובה כספית שכבר חלה עליו.

אך אם בשעה שנדר כבר חשב בליבו שייקח את התרומה מכספי מעשר, באופן זה הדבר מותר, מכיוון שאז עדיין לא חל עליו החיוב. על פי העקרונות האלה, אפשר לממן מכספי מעשרות שיעורי תורה שרוצים לארגן לעילוי נשמת מנוח, וכן להקדיש עלונים, אם בלעדי המימון השיעור לא היה מתקיים.

כשכל המשפחה רוצה להשתתף

הרבה פעמים יש כמה אחים, וכל אחד רוצה לעשות משהו, ובסוף יוצא שכולם מדברים ואף אחד לא מתחיל. הדרך הפשוטה היא לחלק: אחד לוקח על עצמו את הקדיש או את סידורו, שני לוקח את התהילים, שלישי דואג לצדקה קבועה, ורביעי מארגן שיעור. כך אף אחד אינו נושא את הכול לבד, וגם אף אחד אינו נשאר בחוץ.

חלוקה כזאת גם פותרת מתח משפחתי שמתעורר לא מעט: יש מי שגר קרוב לבית הכנסת ויכול, ויש מי שגר רחוק ואינו יכול, ולפעמים מי שאינו יכול מרגיש שהוא עושה פחות. אבל צדקה שנשלחת מרחוק אינה פחותה מקדיש שנאמר קרוב, ושתיהן נזקפות לאותה נשמה.

ואם במשפחה אין מי שיכול לקחת על עצמו את הקדיש היומי, זה בדיוק המקום שבו ממנים תלמיד חכם. אין בזה שום פחיתות כבוד, ואין בזה ויתור. זו הדרך שההלכה עצמה מכירה בה, והיא מבטיחה שהדבר ייעשה בפועל בכל יום ולא רק בימים שמצליחים.

כמה זמן אומרים קדיש

במהלך שנים עשר חודשי האבל, בשלוש תפילות ביום, ובארבע תפילות בשבתות ובחגים. בנוסף לכך יש אפשרות שתלמיד חכם יקיים שיעור משניות מדי יום לעילוי נשמת המנוח.

הפרטים המדויקים של משך הקדיש משתנים בין העדות: אשכנזים אומרים אחד עשר חודש, וספרדים עד יום השנה עם הפסקה של שבוע בתום אחד עשר חודש. הפירוט המלא נמצא בעמוד מנהגי אבלות ספרדים.

מי אומר קדיש בתשלום וכמה זה עולה

כאן באתר איתרנו בשבילכם תלמידי חכמים המוכנים לומר קדיש על יקירכם. עלות אמירת קדיש היא ₪780 לשנה.

הסכום הזה מכסה אמירת קדיש בשלוש תפילות ביום לאורך כל השנה, על ידי תלמיד חכם שעושה זאת בפועל. אנחנו מעבירים את התרומה במלואה, בלי הורדת אחוזים ובלי כל תמורה אחרת, וכל ההכנסות מוקדשות להחזקת אברכים תלמידי חכמים.

אפשר להוסיף על כך לימוד משניות יומי לעילוי הנשמה, וכן אמירת תהילים לעילוי נשמת. להזמנת אמירת קדיש בתשלום פנו אלינו.

מתי עושים את הדברים האלה

בשנה הראשונה יש עניין להרבות בכל הדברים האלה, מפני שזו התקופה שבה הנשמה נזקקת ביותר לזכויות. לאחר מכן, הזמן המרכזי הוא יום האזכרה השנתי, ומומלץ לחזור על אותן פעולות בכל שנה.

יש גם זמנים שמוזכרים במיוחד: ערבי ראש חודש, וזמנים מיוחדים לעת רצון. ומעבר לכל אלה, אין שום מניעה לעשות דבר מהדברים האלה בכל יום בשנה, וכל פעם שעושים, הנשמה מרוויחה.

את התאריך המדויק של יום האזכרה בלוח העברי אפשר לחשב בעמוד אזכרה לנפטר שנה ראשונה, ואת סדר התפילות שאומרים על הקבר בעמוד תפילה לעילוי נשמת המת בבית העלמין.

איך מתחילים היום

הרבה אנשים קוראים רשימה כזו, מתרשמים, וסוגרים את הדף בלי לעשות דבר, מפני שהכול נראה גדול מדי. אז הנה הגרסה הקטנה: בחרו דבר אחד, קטן, שאתם בטוחים שתעמדו בו, ותתחילו בו הערב.

פרק תהילים אחד ביום. משנה אחת. מטבע לקופת צדקה. אמירת "הריני לומד לעילוי נשמת" לפני שיעור שאתם ממילא הולכים אליו. כל אחד מהדברים האלה, כשהוא נעשה בקביעות לאורך שנה, מצטבר להרבה יותר ממה שנראה בהתחלה.

ומה שאתם לא יכולים לעשות בעצמכם, אפשר לסדר שייעשה. זו בדיוק הנקודה שבה נכנס תלמיד חכם שאומר קדיש ולומד בקביעות, ובה המשפחה יכולה להיות רגועה שהדבר נעשה בפועל ולא רק נשאר כוונה טובה.

נר נשמה, מה מקומו ומה הוא אינו

הדלקת נר לזכר הנפטר היא המנהג המוכר ביותר, ולעיתים היא הדבר היחיד שנעשה.
נוהגים להדליק ביום השנה, ובקהילות אשכנז גם בארבעת המועדים שבהם אומרים הזכרת נשמות. הנר דולק
מעת כניסת היום ועד צאתו, ויש נוהגים להדליקו בבית הכנסת ולא רק בבית.

הרעיון שמאחורי המנהג נסמך על הכתוב במשלי, נר ה' נשמת אדם, ומכאן ההקבלה בין אור הנר לבין
הנשמה. חשוב לדעת שמדובר במנהג ולא בחיוב מן הדין, ולכן מי שנבצר ממנו להדליק אינו נחשב כמי
שביטל דבר. במקום שאין אפשרות להדליק אש, נר חשמלי מקובל אצל רבים.

ומכאן הנקודה החשובה. הנר הוא סימן ולא פעולה. הוא מזכיר לחיים את הנפטר, אך אין בו מעשה
שנזקף לנשמה. הדברים שנזקפים בפועל הם לימוד תורה, תפילה וצדקה, כפי שמפורט בעמוד הזה למעלה.
מי שמדליק נר ומצרף לו פרק תהילים או סכום צדקה, עשה את שניהם. מי שמדליק נר בלבד, עשה סימן
יפה שאין מאחוריו מעשה.

לכן ההמלצה המעשית היא לצרף לנר דבר אחד קטן שנעשה באותו יום. פרק תהילים, משנה אחת, או
סכום צדקה שנקבע מראש. כך היום שבו מדליקים אינו מסתכם בסימן, ויש בו גם מעשה שנזקף בפועל.

שאלות ותשובות