מנהגי אבלות ספרדים

מנהגי האבלות אינם שווים לכל קרוב ואינם שווים לכל עדה. על אח ועל אחות מתאבלים שלושים יום, על אב ועל אם שנים עשר חודש, ובתוך זה יש הבדלים ידועים בין מנהג ספרד למנהג אשכנז, בעיקר בתספורת ובאמירת הקדיש. בעמוד הזה מרוכז מה שצריך לדעת בפועל, לפי קרבה ולפי עדה.

על מי מתאבלים ובאיזו קרבה

השולחן ערוך מונה את הקרובים שמתאבלים עליהם: אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו, אחותו ואשתו. ומוסיף עליהם את אחיו מאמו ואחותו מאמו, בין בתולה בין נשואה, וכן אחותו הנשואה מאביו. כשם שהבעל מתאבל על אשתו, כך היא מתאבלת עליו.

מנהגי אבלות ספרדים - לתרומה מאובטחת

כלומר, אח ואחות נכללים באבלות בכל המצבים: אח מאב, אח מאם, אחות נשואה ואחות שאינה נשואה. זו נקודה שרבים אינם יודעים, ולכן אנשים שואלים אם מתאבלים על אח מאם או על אחות נשואה. התשובה היא כן.

דיני אבלות על אח או אחות

דיני האבלות על אח או אחות נמשכים שלושים יום ולא שנה כמו אבלות על הורים. מיד עם הפטירה חלים על האח או האחות דיני אבלות, ולפני הקבורה יש להם דיני אונן. בימי השבעה הדינים שלהם שווים לדיני השבעה של בני ובנות הנפטר: יושבים שבעה, אין יוצאים מהבית, ומקבלים מנחמים.

לאחר שחלפו שלושים הימים מהפטירה אין חיוב כלל להתאבל. אין דין תספורת, אין איסור שמחות, ואין חיוב בכל שאר דיני שנת האבלות שנוהגים על אב ואם בלבד. יש דינים ומנהגים נוספים בעניין האבלות על האח, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו וכהוראות רבו.

נקודה מעשית וחשובה: אם הנפטר לא השאיר בנים ואין מי שיאמר עליו קדיש, ראוי שהאח או האחות ידאגו שיהיה מי שיאמר קדיש לעילוי נשמתו במשך אחד עשר או שנים עשר חודש, לפי מנהג אשכנז או ספרד. חיוב האבלות של האח נגמר בשלושים, אבל הנשמה זקוקה לזכויות כל השנה, ואת זה אפשר לסדר גם כשאין בן.

כמה זמן נמשכת האבלות

השולחן ערוך כותב: "על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש", ומוסיף שאף אם השנה מעוברת מותר לאחר שנים עשר חודש. כלומר, שנת האבלות נמדדת בשנים עשר חודשים גם בשנה שיש בה שלושה עשר.

יש כלל מעשי שחוסך יום שלם: מקצת היום ככולו. משעמדו המנחמים מאצל האבל ביום השביעי, מותר בכל הדברים שאסור בהם בתוך שבעה. וכן ביום השלושים, כיוון שהנץ החמה ביום השלושים בטלו ממנו גזרות השלושים. הרמ"א מוסיף שבמקומות שאין המנחמים רגילים לבוא ביום השביעי, ממתינים עד השעה שרגילים לבוא בשאר ימים.

לכן, כשמחשבים שלושים יום על אח, סופרים מיום הקבורה, וביום השלושים עצמו האבלות מסתיימת בבוקר ולא בערב. בכל ספק על התאריך יש לשאול רב.

דיני אבלות על הורים

שנת האבלות על הורים נמשכת שנים עשר חודשים מעת הפטירה. בשנת האבל יש עניין לומר קדיש על הנפטר בשלוש תפילות ביום. הקדיש נאמר בנוכחות מניין ואי אפשר לאומרו ביחידות. כמו כן יש עניין ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר.

אסור לאבל ללכת לשמחות שמתקיימות בהן סעודות. אסור ללכת למסיבות שמתקיימות בליווי מוזיקה. אולם במפגש משפחתי שמתקיים לשם ריבוי מריעות וידידות, מותר לאבל להשתתף למי שרגיל בכך ואין שם מוזיקה. בשנת האבל על ההורים נמנע האבל משמיעת מוזיקה אפילו בביתו, למעט מי שפרנסתו בתחום המוזיקה. ביקור בבית של קרובי משפחה וידידים בלי סעודה ובלי מוזיקה מותר.

יש בזה חילוקי דינים ומחלוקות הפוסקים, ולכן מומלץ לברר אצל רב את הדינים המדויקים במקרה שלכם, ובפרט בשאלות של שמחות משפחתיות, חתונת ילדים ואירועים שאי אפשר לדחות.

ההבדלים בין ספרדים לאשכנזים

שני ההבדלים המעשיים שנשאלים עליהם הכי הרבה הם התספורת והקדיש.

מקור ההבדל בתספורת הוא בשולחן ערוך עצמו: "על כל המתים מגלח לאחר שלושים יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו". הרמ"א מוסיף ששיעור הגערה שנוי במחלוקת ונוהגים בשלושה חודשים, ובמקומותיו נהגו שאין מסתפרים על אב ואם כל שנים עשר חודש, אלא לצורך, כגון שהכביד עליו שערו.

בשאר דיני האבלות, השבעה, השלושים, איסור מלאכה, איסור רחיצה וכיוצא בהם, אין הבדל מהותי בין העדות. ההבדלים הם בפרטים ובמנהגי הקהילה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

שלושה ימים, שבעה, שלושים

בספרי ההלכה מובא שהאבלות בנויה בשלבים יורדים. שלושת הימים הראשונים מוקדשים לבכי על הנפטר. עד שבעה ימים מוקדשים להספד. ולאחר מכן שלושים יום, שבהם נמשכים איסור תספורת וקיצוץ ציפורניים, כדי לזכור את זכרו של הנפטר.

בימי השבעה אין האבל יוצא מביתו, ובאים לנחם אותו בביתו. בימי השלושים יורדות רוב מגבלות השבעה, ונשארות המגבלות שנזכרו. הרעיון במדרגות האלה הוא שהאבל אינו נדרש לחזור לשגרה בבת אחת, אלא יורד ממנה ועולה אליה בהדרגה.

גם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות שומרים באדיקות על מנהגי האבלות, ובזה יש עדות פשוטה לכך שהמנהגים האלה נותנים מענה אמיתי לאדם שנמצא באובדן, ולא רק חובה יבשה.

עוד נקודה מעשית בשבעה: כשיש כמה אחים, כל אחד יושב שבעה במקום שנוח לו, ואין חובה שכולם ישבו יחד באותו בית. רבים נוהגים להתכנס בבית ההורים או בבית הנפטר, מפני שכך המנחמים מגיעים למקום אחד, אבל מי שאינו יכול יושב בביתו. את המניין לתפילות משתדלים לארגן במקום שבו יושבים, וכשאין אפשרות, האבל יוצא למניין בבית הכנסת ואין בכך פגם.

ולגבי ילדים קטנים במשפחה: קטן שלא הגיע לגיל מצוות אינו חייב באבלות, אך נהגו לחנך אותו לכבד את המקום ואת המצב. אין להעמיס עליו דינים, ובמקביל אין להסתיר ממנו את מה שקרה. בשאלות של ילדים בגיל ההתבגרות, ובפרט כשמדובר בפטירת אח, כדאי להתייעץ גם עם רב וגם עם מי שמבין בילדים.

מי ששמע מאוחר: שמועה קרובה ורחוקה

זו שאלה שחוזרת הרבה אצל אחים, מפני שאחים גרים לעיתים רחוק ולפעמים שומעים על הפטירה באיחור. השולחן ערוך מחלק בין שני מצבים.

שמועה קרובה: אם השמועה הגיעה בתוך שלושים יום, ואפילו ביום השלושים עצמו, זו שמועה קרובה. במקרה כזה חייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיעה השמועה, קורע, ומונה שלושים יום מיום השמועה לעניין תספורת ושאר הדברים. כלל הדבר: יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה.

שמועה רחוקה: אם שמע מיום השלושים ואילך, אינו צריך לנהוג אלא שעה אחת בלבד, בין ששמע ביום ובין ששמע בלילה. אינו צריך לנהוג כל דין אבלות, ודי לו בחליצת מנעל, ואינו צריך לא עטיפה ולא כפיית המיטה, ומותר במלאכה, ברחיצה ובתלמוד תורה. אבל צריך שיעשה מעשה שניכר בו שהוא עושה משום אבלות, כגון חליצת מנעל, ובאחד מהם די.

מרגע הפטירה ועד הקבורה

בין הפטירה לקבורה, הקרוב נקרא אונן, ודיניו שונים לגמרי מדיני אבל. השולחן ערוך כותב שמי שמתו מוטל לפניו אינו מיסב ואוכל, אינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואינו מברך המוציא וברכת המזון, ואין מזמנים עליו, והוא פטור מכל המצוות האמורות בתורה. הטעם פשוט: מי שעסוק בקבורת מתו פטור מן המצוות, מפני שהעוסק במצווה פטור מן המצווה.

הדינים האלה חלים על אח ועל אחות בדיוק כמו על בן ועל בת, מפני שכולם מן הקרובים שמתאבלים עליהם. ברגע שנסתם הגולל, מסתיימת האנינות ומתחילה האבלות, ומאותו רגע מתחילים למנות שבעה.

מפני שמדובר בשעות שאדם אינו מסוגל לחשוב בהן על פרטים, כדאי שמישהו אחר במשפחה יחזיק את רשימת הדברים המעשיים: מי מודיע למי, מי מסדר את המניין לשבעה, ומי דואג לכך שיהיה מי שיאמר קדיש אם אין בן. את הדבר האחרון אפשר לסדר מראש בשיחה אחת.

מה אסור לאבל ומה מותר

בתוך שבעה אסור לאבל לכבס את כסותו, אפילו במים בלבד, וכשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש בגדים מכובסים. הרמ"א מביא שנהגו שאדם אחר לובש אותם תחילה ואחר כך לובשם האבל, ודי בכך שלבשם שעה אחת. גם הסדינים והמצעות אסור לכבסם בתוך שבעה.

איסור התספורת הוא על כל שערו: שער הראש, שער הזקן וכל שער שבו. שער השפה ומהצדדים, כל שמעכב את האכילה, אסור בתוך שבעה ומותר לאחר שבעה.

אמירת קדיש ומינוי שליח

הקדיש נאמר בנוכחות מניין, ואין אומרים אותו ביחידות. מי שאין לו אפשרות לומר קדיש מדי יום במניין שלוש פעמים ביום, יכול למנות שליח שיאמר במקומו. זהו נוהג ותיק ומקובל לגמרי, ואינו פוגע בזכות שהנפטר מקבל.

השולחן ערוך מביא שנהגו לומר קדיש על אב ועל אם, ומוסיף שכשהבן מתפלל ומקדש ברבים הוא פודה את אביו ואת אמו. עוד מובא שם שנהגו לומר קדיש על האם אף על פי שהאב חי עדיין, ואין בידו של האב למחות בבנו.

כשמדובר באח שנפטר בלי בנים, אין על האח חיוב קדיש כמו שיש על בן, אבל יש בזה זכות גדולה לנשמה. את פרטי המנהגים והמחירים אפשר לקרוא בעמוד אמירת קדיש בתשלום.

מה קורה בסיום השנה

הלכות האבלות מתחילות מרגע הפטירה ונמשכות בעיקר עד סיום שנת האבל. לאחר סיום שנת האבל יש עניין לומר קדיש ביום האזכרה, ויש הלכות ומנהגים נוספים הקשורים ליום האזכרה עצמו.

את התאריך המדויק של יום השנה, כולל המקרים המסובכים של שנה מעוברת ושל אזכרת אחד עשר חודש, אפשר לחשב בעמוד אזכרה לנפטר שנה ראשונה, שם יש מחשבון שמציג את כל התאריכים לפי תאריך הפטירה ולפי המנהג שבחרתם.

את סדר התפילות שאומרים על הקבר, ואת פרקי התהילים לפי אותיות שם הנפטר, אפשר למצוא בעמוד תפילה לעילוי נשמת המת בבית העלמין.

מה מועיל לנשמה בפועל

עמותת אור הרשב"י היא עמותה מרכזית ללימוד לעילוי נשמת יקיריכם ולאמירת קדיש בשכר. בעמותה אנו גם מלמדים הלכות אבלות לזקוקים לכך, לאלה שנפטר להם הורה או אח או קרוב משפחה אחר. כל הכנסות העמותה מוקדשות להחזקת אברכים.

אם אתם מתקשים להשיג מניין ביום האזכרה, אל תהססו ופנו אלינו. אנו נדאג ללימוד משניות ואמירת קדיש לעילוי נשמת יקיריכם. אפשר לתרום לעמותה מכספי מעשר, ואפשר למצוא עוד רעיונות לעילוי נשמת נפטרים באתר.

הרעיון פשוט: חובת האבלות מסתיימת בזמן שההלכה קבעה, שלושים יום או שנים עשר חודש. הזכות שאפשר להוסיף לנשמה אינה מסתיימת. לימוד, קדיש, תהילים וצדקה מועילים גם אחרי שהאבלות נגמרה, ובפרט ביום השנה.

השכבה אצל הספרדים ומה מקביל לה באשכנז

אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין המנהגים, וכזה שרבים אינם מכירים עד שהם נתקלים בו, הוא
נוסח ההשכבה. בקהילות הספרדים אומר החזן על הנפטר תפילה מיוחדת, ואילו
בקהילות אשכנז המקבילה לה היא אל מלא רחמים. אין מדובר באותו נוסח בשינויי לשון, אלא בשתי
תפילות שונות במבנה ובתוכן.

ההשכבה נאמרת בכמה הזדמנויות. בשבת שלאחר קריאת התורה כשעולים לתורה לזכר הנפטר, ביום
האזכרה, ובעלייה לקבר. המנהג הרווח הוא שהחזן או תלמיד חכם אומר אותה, ולא כל אחד מן הקהל.

יש בה נוסחים שונים לאיש ולאישה, ונוסח מיוחד לתלמיד חכם. גם בין עדות הספרדים עצמן יש
שינויים, ונוסח ירושלמי אינו זהה לנוסח מרוקאי או בבלי. לכן כשמזמינים השכבה במקום שאינו בית
הכנסת הקבוע, ראוי למסור מראש את שם הנפטר ואת שם אמו וכן את העדה, כדי שהנוסח ייאמר כמנהג
המשפחה ולא כמנהג המקום.

שאלות ותשובות